דברי ריבות · חלק נ״ה סימן ה׳

ובר מן דין מצינו גדולה מזאת דתנן במתניתן פ"ד נדרים אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהכתה את בני ונודע שלא היכתו ושלא גנבה וכו' קאמר דהוי נדרי שגגו' וכתב הר"ן עלה ובעינן שיאמר בפי' שגנבה את כיסי וכו' דאי לא אע"פ שהיה דעתו בשביל כך מ"מ כיון שלהדיר את אשתו נתכון ליכא טעות בעיקר הנדר ועתה נדון ונאמר ומה אם בקונם אשתי הקל שבשעה שנדר כבר היה נמצא הדבר הפך ממה שהיתה כוונת נדרו ודמי למוטעה מ"מ לא חשיב מוטעה כיון שנתכוון להדיר את אשתו אם לא פירש בנדון דידן החמור שכיון שמעון לראובן ממש וגם הסבה שחוזר בו עתה שהוא המיתה אז לא היתה מצויה לא כ"ש דלא הוי טעו' בעיקר הנדר הרי שמזה הצד חייב שמעון לקיים כל הסכמות הכתובות בשטר. ואם מהצד השני דאמרי' נדר שהותר מקצתו ע"י התר חכם הותר כלו וכמו שכתבתי לעיל בנדון דידן לא יצדק כלל דלא שייך פה שום היתר חכם לפי שהוא נשבע לרבי' כי כשנתחברו כלם יחד והסכימו ההסכמות כל א' נשבע לדעת כלם אפילו לא הזכירו בשבועתם שיהיה לדעת רבים חשיב לדעת רבי' כמו שכתב ה"ר יוסף קולון ז"ל שרש קפ"ב כ"ש דבנדון דידן בפי' אמרו על דעת רבים דאין לו היתר כי אם לדבר מצוה ואפי' לדבר מצוה אין לו היתר כי כבר התנו ואמ' בלי שום פתח והתרה כלל. ועוד אפי' הונח שאפשר להתירו וששאל לחכם והתירו בפועל מכל מקום חייב שמעון לקיים שבועתו עם כל חביריו הנשארי' ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו והטעם לפי שכבר כתבתי דמת הוי נולד ואין פותחין בנולד באופן דבנדון דידן אין כאן פתח וכבר כתב הרמב"ן דוקא בנדר שהותר על ידי פתח שדומה קצת לנדרי טעות וכיון שיש טעות בנדר בטל כלו אבל התירוהו בחרטה אין כל הנדר ניתר.