דברי ריבות · חלק תכ״ז סימן א׳

שאלה ראובן נפטר לבית עולמו ולא נשאר ממנו יורש יוצא חלציו רק ב' אחים ובן אח אחד שמת גם הוא והשאיר אחריו הבן ההוא וצוה ראובן מחמת מיתה בצואתו וזה לשונו עוד פירש ואמר מחמת מיתה שמלבד י"ח אלפים לבנים שיש לבן אחיו נ"ע ביד פלוני ופלו' יש לו בידו ורשותו מנכסי הבחור בן אחיו הנז' עשרה אלפים לבנים והוא מחלה פני הבחור בן אחיו הנז' שישא לאשה את בת דודו שמעון אח ראובן החי ואם הבחור לוי הנז' ישאנה צוה ראובן מחמת מיתה שיטול לוי הנז' חלק שוה בכל נכסיו עם שמעון ויהודה אחיו אשר בחיים חייתם יהיו שלשתם שוים ואם הבחור לוי לא ישאנה צוה ראובן מחמת מיתה שיתנו לו מנכסיו אלף לבנים בלבד בעד החלק המגיע לו בנכסיו עכ"ל עוד נתברר מענין הצוואה בבית דין חשוב כאשר כתוב וחתום מה ששמעו מפי המצוה ואלו הם דבריו שראובן המצוה פירש בפירוש שכל הנשאר מהנכסים שהקדיש ונתן לבנו' אחיו שכבר מתו הכל הוא נותן לשני אחיו אשר בחיים חייתם ולבן אחיו לוי עם התנאים הכתובים בצוואה במתנה גמורה מחמת מיתה ובעת ההיא היו לשמעון ב' בנות הא' נערה כבת תשע או עשר שנים והשנית קטנה כבת שלשים יום או פחות או יותר והבחור בן אחיו היה אז כבן י"א או י"ב שנים וכי ארכו הימים מתה הבת הגדולה ונשארה הקטנה והנה לוי טוען שיש לו חלק ונחלה שוה בשוה בנכסי עזבון דודו ראובן עם שאר אחיו של ראובן אשר בחיים חייתם כאלו היה נושא את בת שמעון לאשה שבודאי אמדינן דעתיה דראובן כי לא נתכוון בצוואתו רק אל הבת הגדולה איבעית אימא לישנא דשטר הצוואה שכתוב בה שישא את בת דודו שמעון דמשמע הבת הידועה שהיא הגדולה בשנים הראויה להנשא ללוי דאי לא תימא הכי אלא שכוונתו היה למי שתהיה מהן בחיים היה לו לומר שישא אחת מבנות דודו שמעון ואי בעית אימא סברא כי לא יתכן שנתכוון ראובן לבת קטנה אשר נולדה בתוך ימים אחדים אשר דבר רחוק הוא שתנשא ללוי אשר מכל אלה הטענות יראה באמת שלא נתכוון אלא לבת הגדולה וכיון שנפטרה לבית עולמה נשאר לוי שוה לשאר היורשים כי לו גם כן משפט הירושה כשאר היורשים שמעון ויהודה חלק כחלק שוה בשוה ושמעון טוען כי אינו כתוב בצוואה קטנה וגדולה רק אם ישא את בת דודו לאשה וכיון שלא נשאה בטלה המתנה כמו שפירש למעלה כי הכל נתן להם במתנה אם יתקיימו התנאים הנזכרים כמו שהוא כתוב וחתום וכיון שיש לו בת ראויה לינשא אם יקחנה לאשה יתקיים דברי צוואתו ויזכה בנכסי עזבונו שוה בשוה ואי לא לא ועוד טוען הבחור לוי כי לא הונח שדברי המצוה היו שקולין ומסופקים ואפשר לפרשם הכי והכי מכל מקום כיון שהנכסים בחזקת לוי קיימין כי הוא יורש מן התורה כשאר היורשים אם כן שמעון שבא להוציא הנכסים מחזקתן מכח לשון השטר שהוא מסופק עליו הראייה והנכסים אף שהם ביד שמעון בחזקת לוי קיימין ילמדנו רבינו ומורנו מורה צדק הדין עם מי ושכרו מן השמים הרבה מאד.