דברי ריבות · חלק תכ״ו סימן ב׳

תשובה נראה לע"ד שהדין עם ראובן ואינו חייב לתת לשום א' מהם חלק מהסחורה שקנה בסך מעותיו וטעמא דמילתא דאע"ג דגרסי' במציעא פ' איזהו נשך אמר רבא הני בי תלתא דיהבי זוזי לחד למזבן להו מידי וזבן לחד מנייהו זבן לכלהו ולא אמרן אלא דלא צר וחתים איניש איניש לחודיה וכו' הרי שנראה דכשהמעות מעורבים קנו כלם וכן פסק הרמב"ם ז"ל הלכות מכירה פ"ז וזה לשונו שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות להם המקח אם היו המעות מעורבות וקנה במקצת הדמים אף על פי שהיתה כונת השליח שזה שקנה לאחד מהם הרי המקח של כלם וחולקין אותו לפי מעותיה' וכיון שכן היה נראה בנדון דידן שחייב ראובן לתת חלק מהסחורה לסוחרים וליתא דעד כאן לא אמרינן הכי אלא כשאותם השלשה עשאוהו שליח להלביש המעו' והוא קבל עליו להיו' שליח להלבישו דהכי משמע לישנא דגמרא דקאמר דיהבי זוזי לחד למיזבן להו מידי וכו' וכן הרמב"ם ז"ל כתב שנתנו מעות לאחד לקנות להם המקח וכיון שעשאוהו שליח והוא קבל שליחות כלם אין בו כח לקנות לזה יותר מזה אבל בנדון דידן ראובן הנז' מעולם לא קבל עליו להיות שליח להלביש אותן המעות כפי הנשמע כי אם למכור הסחורות אשר באו לידו ולהניחם בקופסא והוא עירב מעותיו עם שלהם וכשרצה להלבישם לקח סך מעותיו לצד ולא מפני שהיו מעורבי' עם דמי הסוחרי' זכו הסוחרי' במקח ההוא שהרי אפי' שותפים גמורי' יכול אחד מהם לחלוק המעות שלא מדעת חבירו כדאמרי' בפ' איזהו נשך אמר רב נחמן זוזי כמאן דפליגי דמי וכן פסק הרמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פ"ה כל שכן ראובן זה שמעולם לא נשתתף עמהם אלא שעירב מעותיו עם מעות הסוחרים שלא מדעתם וחזר ולקחם ממקום שהניחם שם ועוד בר מן דין כתב חו"מ סי' קפ"ד בשם ה"ר ישעיה שאם קוד' שקנאו הוא מפרש בהדיא אע"פי שמתחלה קבל המעות לקנות ביחד זה קנה לבדו שהרי חזר בו משליחותם ולא רצה לקנות אלא לזה והרשות בידו לחזור וכתוב שם והכי מסתבר הרי לך אף על פי שנעשה שליח אם פירש בהדיא יכול לחזור כ"ש בנדון דידן שמעולם לא נעשה שליח וקנאו לעצמו ועוד בר מן דין כתבו תלמידי הרשב"א ז"ל דהא דקאמר בגמר' זבן לכלהו הוא שנתנו לו כאחד זה בפני זה דהוה ליה כאלו נשתתפו ולאו כל כמיניה לקנות לאחד דאעפ"י שהוא חוזר בו ולא רצה לקנות לאחרי' על כרחו קנו כלם במה שקונה לחברו דשותפים הם על כרחו אבל אם כל אחד נתנם לו שלא בפני חברו הרי הוא כאלו צר וחתים איניש איניש לנפשי' דאמרי' למאן דזבן זבן ואעפ"י שיהי' המעו' מעורב בשעת הקניה וזה דמאי דקאמר בגמרא ולא אמרן דזבן לכלהו אלא דלא צר וחתים כו' קאי לבעל המעות כמו שפירש הררי"ק שם סי' קפ"ד וכיון שכן בנדון דידן כל אחד שלח הסחורה בפני עצמו זה שלא בפני זה ובפרט המעות של ראובן שהוא נדון דידן עירבו שלא בפניהם ושלא מדעתם וכיון שכן מי עשאו שותף עמהם לתת לו חלק מהסחורה כלל העולה מכל מה שכתבתי שהדין עם ראובן ואינו חייב לתת חלק כלל מהסחורה שקנה ממעותיו אע"פ שהיו מעורבים זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.