דברי ריבות · חלק תי״ט סימן ב׳

תשובה נראה לעניות דעתי שהדין עם ראובן המוכר וטעמא דמילתא דגרסינן בקמא פרק הגוזל עצים איתמר המלוה את חבירו על המטבע ונפסלה המטבע אמר רב נותן לו מטבע היוצא באותה שעה פירש רש"י המלוה את חבירו שום פרגמטייא על המטבע שקצץ לו מעות נותן לו מטבע היוצא בשעת פרעון דהא קיבל לתת לו מעות והאי לאו מטבע ודוקא הלוהו פרגמטייא אבל הלוהו מעות את שהלווהו משלם לו הרי לך בהדיא כשמוכר פרגמטייא וקיצץ מעות שנותן מטבע היוצא בשעת הפרעון ובנדון דידן כך הוא שמכר ראובן ואלינסייאש וקיצץ לו מעות כל אחת לערך ק"א לבן ואם פורע לו גרושוש לערך חמשים נמצא שאינו עולה לערך שקיצץ עמו ודומה למאי דכתב רש"י דהא קיבל לתת לו מעות והאי לאו מטבע הוא כיון שגזר המלך שלא יהיה שיותן הגרוש כי אם ארבעים לבנים. ועוד גדולה מזאת כתבו התוספות שם על רש"י וזה לשונם ולפירושו נראה דאם הלווה מעות נמי וקצב לו שישלם מעות דמשל מטבע היוצא באותה שעה דמעות שנפסלו לאו מטבע נינהו ולא נקט בקונטרס פרקמטייא אלא משום דכשמלוה אדם מעותיו אין רגילין להזכיר דבר אבל כשמוכר פרקמטייא אפי' אמר סתם כך וכך מעות תתן צריך לשלם לו מטבע היוצא באותה שעה וכן כתוב בהגהה אשרית בשם א"ז הרי לך לפי זה בנדון דידן להיות מכר סחורה אפי' היה סתם היה חייב ליתן לו גרושוש לערך היוצא בשעת הפרעון כל שכן השתא שקיצץ ופירש כל וואלינסייא לערך ק"א לבן דפשיטא ופשיטא דנותן לו לערך של שעת הפרעון אליבא דכולי עלמא דהוה ליה כהתנה עמו על מנת שישלם לו מעות דכזה בין בהלואה בין במכר משלם ממטבע היוצא בשעת הפרעון כמו שכתבו החו' וכ"פ חו"מ סי' ע"ד.