דברי ריבות · חלק תי״ט סימן ג׳

וא"ת בנדון דידן כתוב בהדיא שלא נתחייב שמעון כי אם שמונים גרושי"ש וארבעים אש' וכיון שכן אף על גב שאם מכר בסתם היה חייב לשלם ממטבע היוצא בשעת פרעון עכשיו שפירש ואמר שהחיוב הוא שמנים גרושי"ש וארבעים אש' נראה דאינו חייב לשלם כי אם אותו הסך לבד ויש לומר דהא קיימא לן שכשיש בשטר תרי לישני דסתרי אהדדי אזלינן בתר התחתון וכן כתב חו"מ סי' מ"ב וז"ל היה כתוב למעלה דבר אחד ולמטה דבר אחר וסותרין זה את זה כגון שכתוב למעלה מאה ולמטה מאתי' או איפכא הולכין אחר התחתון וכן פסק הרמ"בם הלכות מלוה ולוה פרק י"ז ובנדון דידן כתוב למעלה שמנים גרושיש וארבעים אשפרוש ולמטה כתיב ארבעים ואלינסייאש לערך ק"א אש' אזלינן בתר תחתון ויפרע כל ולינסייא לערך ק"א אש' או בלבנים ממש או בגרושי"ש בשעת הפרעון עד שיעלו לסך ק"א וכן משמע לשון השטר וזה שאחר שקיצץ ערך הואלינסייא בסך ק"א אש' כתוב ונתחייב לפורעם לו או לכל מוציא שטר זה בעדו ואפילו בלא הרשאה פרעון גמור ושלם עד סוף פרוטה אחרונה הגרושי"ש ישנים טובים שלמי המשקל ולא בדבר אחר וכו' משמע כי תנאי פרעון בגרושי"ש היה ויפוי כח המוכר עד סך ק"א אשפרוש לא לגריעותא וכן כתב הר"שבא בתשובה הביאה בית יוסף סימן מ"ב וזה לשונו כל שמשמעותו ניכר לבית דין מתוך הכתב שהוא כן דנין אותו ואפילו ליפוי כח של בעל השטר וכן אם דרכן של בני אדם לכתוב כן בענין שיהא בו יפוי כח לבעל השטר דנין אותו ואף על פי שאפשר לדונו למשמעות אחר שיהא לגרעון בעל השטר וכו' באופן דבנדון דידן לא לבד איכא משמעות דליפוי כח של המוכר התנו שיפרע בגרושיש ודנין כך אלא שבפירוש כתיב בשטר בלשון התחתון שיפרע לו ק"א אשפ' לכל ואלינסייא ולכן גמרתי אמרתי שהדין עם ראובן המוכר וחייב שמעון לפרוע לו בגרושיש לערך היוצא בשע' הפרעון או יפייס לראובן שיקח לבנים מדודים לפרעון החוב זהו מה שנרא' לע"ד הדין על האמת נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.