וראיה לזה שכתב הרשב"א בחדושיו פ"ק דגיטין ובעיקר דינא שכתב הרי"ף דהיכא דמודה ליה חבריה מהימן אי בעל הקרקע מודה ליה בכך האי דקנו מיניה ודאי פטור דהא מודה ליה אידך דבטעו' אשתעבד ליה וגנאי נמי מפטר פטירי מניה דמארי ארעא משום דאמרי חושבנא בקושטא הוה ואת הוא דאודית ליה לאו כל כמינך לחייובי לדידן ואפילו אמר ליה נמי אשתלין חושבנא מפטר פטירי דהוה ליה כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ולא דמי למנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך אם לאו דהכא אמר ליה ודאי פרעני אלא דאת הוא דאמרת דאשתכח ביה טעותא דהאי טעותא לא ידעינן ומיהו משתבע דלא ידעי ומפטרי. הרי שאפילו במקום שבעל הקרקע מודה שהיה שם טעות משתבע הגבאי שאינו יודע ומפטר כל שכן בנ"ד שאין כאן מי שיודע שטעה בחשבונו ובכתבו אלא אדרבא ידים מוכיחו' שלא טעה דפשיטא ופשיטא שאם באנו לחייבו שבועה אינו חייב לישבע כי אם שאינו יודע שחייב לו כלום זהו מה שנרא' לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק ת״ה סימן ה׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.