וא"ת הרי כתב מהרי"ק ז"ל שרש ס"ה דלא אמרו דאינו נאמן לומר טעיתי אפי' במקום מיגו אלא כשמודה לחבירו ומשתעבד בקנין ועדים אבל אלו החשבונות שאדם כותב על פנקסו בינו לבין עצמו אינו מדקדק כל כך כי חושב בלבו שאם יטעה שיוכל לכוין החשבון פעם אחרת וכי האי גוונא נאמן לומר שטעה אפילו בלא מיגו ועוד האריך שם כמו שיראה המעיין וכיון שכן בנ"ד נראה דמצי רבי שבתי הנזכ' לטעון טעיתי במה שכתבתי לזה אני אומר שהרי כתב הרב הנז' אדם כותב על פנקסו בינו לבין עצמו כי יוכל לתקן את אשר עוותו אבל בנ"ד שכותב החשבון והאגרות למי שנושא ונותן עמו ודאי שמכוין האדם ומדקדק בחשבונו כי אחר שיצא מתחת ידו ובא ליד שכנגדו הוא מעוות לא יוכל לתקון וגם דאיכא עדים שהכל מכירים ויודעים שהוא כתיבת וחתימת ידו של רבי שבתי הנזכר וגם כתב שם הרב הנז' ועל אשר טען הטוען דמנהג הנוהגי' פשוט דאין נאמן נגד הפנקס וכו' נראה שמנהג הסוחרי' הוא שאינו נאמן נגד הפנקס לומ' טעיתי ולכן בנדון הזה אם יאמרו הסוחרים שלא יכול לטעון נגד כתבו רבי שבתי הנז' אין לו נגד רבי משה הנזכר שום טענה אבל אם הסוחרים יאמרו שיכול לטעון רבי שבתי על כתבו זה שטעה במה שכתב אז אני אומר שישבע רבי משה הנזכר שאינו יודע שחייב לו כלום ופטור.
דברי ריבות · חלק ת״ה סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.