דברי ריבות · חלק ת״ו סימן א׳

פרק קמא דף ב' וכסף מנא לן גמר קיחה קיחה וכו' לשון רש"י וכסף מנא לן לאו הכא קא בעי לה אלא לקמן והכא האי מתרץ קאמר לה לכולא מילתא משום דקא בעי למתני כסף וכסף מנלן ילפינן ליה לקמן מקיחה וקיחה לשון קנין הוא הילכך תני האשה נקנית צריך לדקדק מה היא כונת רש"י בכל מה שכתב והאריך בלשונו לאו הכא קא בעי והכא האי מתרץ קאמר לה וכו' נראה לע"ד שרש"י הרגיש מה שהרגיש תוספות ותני תרתי אטו חדא וגם מה שהרגיש תוספות בדבור אחר גמר קיחה קיחה וא"ת מה צריך לכל זה לא היה צריך לומר אלא כסף איקרי קנין דכתיב נתתי כסף השדה וכתיב השדה אשר קנה אברהם והתוספות תירצו לפי שיטתם אבל רש"י תירץ הכל באופן אחר ואמ' שבאומרו וכסף מנלן אין כונתו כאן להכריח שכסף מועיל לקנות האשה שלקמן נושא ונותן בזה אבל כונתו כאן אינו אלא לתרץ אמאי נקט לשון קנין ותירץ וקאמר שממקום שיש לנו דמהני כסף לקנו' האשה והוא שגמר קיחה קיחה משדה עפרון נמצא דקיחה איקרי קנין וכיון דקיחה איקרי קנין הכל בכלל קיח' בין שטר בין ביאה דאע"ג דילפינ' דשטר וביאה מהני לקנו' האשה ממקום אחר כמו שאומר בגמ' סוף סוף אחר דקיימא לן דמהני כי קאמר קרא כי יקח איש אשה אפשר שאותה הקיחה תהיה או בכסף או בשטר או בביאה ואחר דקיחת הכסף איקרי קנין דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני וכתיב השדה אשר קנה אברהם גם שטר וביאה הכלולי' במילת קיחה איקרו קנין באופן שילפותא קנין דכסף הוא גבול אמצעי להביא לשון קנין למלת קיחה ואחר שהבאתי לשון קנין למלת כי יקח באמצעות כסף שם במלת כי יקח כלול שטר וביאה וכלהו איקרי קנין כיון שהקיחה אפשר להיות באחת משלשתן דכלהו מהני וזהו שכיון רש"י באומרו לאו הכא קא בעי לה כלו' אין כאן המכוון להכריח דמהני כסף אלא המתרץ קאמר לה לתרץ מה שנשאל ממנו אמאי נקט לשון קנין וקאמר וכסף מנלן ילפינן ליה לקמן מקיחה וקיחה לשון קנין הוא כלומר ובמילת קיחה הכל כלול כסף שטר וביאה הילכך תני האשה נקנית דשייך לשלשתן זהו מה שנראה לע"ד יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.