וגם לטענה השנית שטען רבי שבתי הנזכר שטעה בחשבונו וכתב שהי' הקאמביו מש"ו פרחים לזה אני אומר שהרי פסקו כל הפוסקים מהא דגרסינן בפ"ק דגיטין הנהו גינאי דעבוד חושבנא בהדי הדדי פוש חמש אסתרי גבי חד מינייהו אמרי ליה יהבינהו ניהליה למארי ארעא וכו' לסוף אזל עבד חושבנא בין דידיה לנפשיה לא פש גביה ולא מידי וכו' וכתבו התוספות פירש ר"ח ור"ת שהיו בעלי דינין מודים לו או היה הדבר ידוע בעדות ברורה אבל מנפשיה אין נאמן לומר טעיתי אף על גב דאית ליה מיגו דאי בעי אמר פרעתי וכן פסקו כל הפוסקים דאין נאמן לומר טעיתי אפילו במקום מיגו כי אם בראיה ברורה או כשכנגדו מודה וכיון שכן אינו נאמן רבי שבתי לומר טעיתי.
דברי ריבות · חלק ת״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.