דברי ריבות · חלק ד׳ סימן ד׳

ובר מן דין כתב המרדכי בקמא פר' הגוזל ומאכיל וז"ל וראב"ן כתב דמדמכשר קבלת אונס שלא בפני בעל דין שמע מינ' דבלא אונס כשר בדיעבד דאי פסיל ע"י אונס נמי מפסיל וכתב עוד המרדכי בפרק הנז' שמי שסובר שכשנתקבל העדות שלא בפני בעל דין דלא מהני אפילו בדיעבד מביא ראיה מעדים זוממים דאמרינן פר' שני דכתובות מכחישין את העדים שלא בפניהם ואין מזימין את העדים אלא בפניהם וכו' וכתב הוא ז"ל דיש דוחים ראיה זו לפי שכל ענייני הזמה חידוש הוא ולא גמרינן מיניה באופן דאיכא מאן דסבר כסברת ראב"ן דבדיעבד אפי' בלא אונס מהני והוי העדות עדות וכן סבר ראבי"ה הביאו המרדכי בפ"ב דכתובות על הא דאמרינן אמר רבי אבהו אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הוי הכחש' מיהא הוי ופסק ראבי"ה מכאן שאם קבלו הדיינין עדות שלא בפני ב"ד בדיעבד הויא עדות וכן פסק הר"ר ישראל בתשובותיו סי' קע"ה כל שכן בנדון דידן דאיכא אונס דהתראת העד על פי עדים שהיה רוצה לילך ועוד דחיות הנתבע מיום ליום דפשיטא דהוו העדות עדות לכ"ע. ונראה לע"ד דאע"ג דנמלך העד אח"כ ולא הלך חוץ לעיר מכל מקו' כיון שבשעת קבלת העדות דעתו להלוך הוי העדות עדות אפילו שלא בפני בעל דין משום דהוי מבקשין לילך למדינת הים דומיא דהוא חולה או עדיו חולין מה הוא חולה או עדיו חולין כיון שנתקבל העדות הוי העדות עדות אעג"ב דלא מתו אף עדיו מבקשין לילך למדינת הים כיון שבשעת קבלת העדות סבת קבלתו היה בעבור זה אעג"ב דאחר כך נמלך לית לן בה והוי העדות עדות גמור ואין שום פוסק דלישתמיט לומר שאם לא מתו או לא הלכו דלא הוי העדו' עדות ועוד דאפושי' במחלוק' לא מפשינן וכיון דראב"ן וראבי"ה ואחרי' עמו פסקו דבלא שום אונס כלל הוי עדות איך נאמר דבר פלוגתייהו סברי דאפי' שנתקבל על ידי אונס אם נסתלק האונס דנתבטל קבלת העדות זה לא יכחישהו כי אם המכחיש המוחש כ"ש שבנדון דידן אחד מן העדים הלך לדרכו חוץ לעיר לפי מה שהוגד לי דפשיטא שהעדות עדות גמור וכיון שנתקבל העדות בב"ד הוו הקדושין קדושין. ואחר שהאמת כן כמו שכתבתי נפקא מינה דינא על ענין התקלה והקלקלה אשר נעשתה והיא שאחר שנתקבלו עדויות העדים בבי דינא ביום חמישי כ"ד תמוז ואתחזקא בבי דינא ובכל העיר כלה למקודשת גמורה עמדה ביום א' כ"ז לתמוז וקבלה קדושין מאחר לפי מה שהוגד לי ומאי דאפשר לציורי שהיתה כונתה עם מה שכתבתי לא הועילה כלל בקלקלתה וזה שמה שהיתה כזנתה בקבלת הקדושין השניים הוא מאי דאמרינן בגיטין פר' המגרש אמר רב ירמיה בר אבא שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מאחד ובא אחר וקדשה קדושי תורה מהו. שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו והודיעוני מאי והעמידו דבר על בוריו כו' ומסיק דאי מיגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני וכו' לא מצאו דבר על בוריו מהו אמר רב הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא. מאי טעמא אתי למימר מחזיר גרושתו מן הארוסין. ואולי שזאת היתה כונתה בקבלת קדושיה השניים לומר שיגרש ראשון. אבל עם מה שכתבתי תוכל לומר לריק יגעתי שכיון שכבר העמדנו הדבר על בוריו בבית דין ונתקבל העדות בב"ד קודם שנתקדש לשני והעדות עדות גמור מהטעמים שכתבתי אתיא מקל וחומר דלא צריכה גט משני ומה אם כשלא העמידו הדבר על בוריו כי אם אחר שנתקדשה לשני אמרינן דלא צריכה גט משני בנדון דידן דהעמדנו הדבר על בוריו קודם שנתקדשה לשני ומעולם לא היה לקדושין השניים שעת הכושר לא כל שכן דלא צריכה גט משני. ועוד אני אומר שאף אם נודה לומר שלהיות שלא נתקבל העדות בפני הבעל דין יש לומר שיש איזה צד ספק בקדושין הראשונים ויהיה הדין שמגרש ראשון ונושא שני מכל מקום בנדון דידן לא יהיה הדין כך אלא כמו שאמר רב שיננא בריה דרב אידי אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עיינו רבנן בקדושין וקידושי טעות הוו. ויובן בזה שנוכל לומר דעד כאן לא פליגי רב הונא ורב שיננא דרב הונא סבר דוקא מגרש ראשון ונושא שני ואיפכא לא אלא כשהקדושין הראשונים לא היו אלא קול בעלמא דבהכי פליגי כדקאמר בגמרא יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקידשה קדושי תורה דכיון דלא היו הראשונים כי אם קול בעלמא כמו שאמר בגמרא שראו נרות דולקות ומיטות מוצעות וכו' או כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למדינת הים וכו' וכיון שלא היה הדבר ברור בקדושין הראשונים להכי חייש רב הונא שיאמרו מחזיר גרושתו מן הארוסין אם יגרש שני ונושא ראשון משום דאי אפשר לומר מאי דקאמר רב שיננא עיינו רבנן בקידושין וקידושי טעות הוו ולא ידעי בגט שהצרכנוה מן השני דהא אדרבה כולי עלמא ידעי שהקדושין הראשונים לא היו כי אם קלא והקדושין השניים היו קדושי תורה וכולי עלמא ידעי דלא נפטרה מן השני כי אם על ידי גט אבל בנדון דידן שהקדושין הראשונים אתחזקו בבי דינא על ידי עדים ברורים שהעידו על כך לו הונח שיש איזה צד ספק להיות שנתקבלו שלא בפני בעל דין מכל מקום מודה רב הונא לרב שיננא בנדון כי האי אף מגרש שני ונושא ראשון ואפושי במחלוקת לא מפשינן דבנדון כי האי שפיר איכא למימר עיינו רבנן בקידושין וקידושי טעות הוו ולא ידעו בגט שהצרכנוה מהשני כיון שבשעה שקידשה כבר הוחזקה בב"ד על ידי עדים למקודש' גמורה ולא יאמרו שהוא מחזיר גרושתו מן האירוסין. וכי תימא אדרבה טפי איכא למיחש שיאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין כשנתבררו הקידושין הראשונים כנדון דידן טפי מבשלא היו אלא קול בעלמא וראיה דכתבו התוספות בגיטין פ' המגרש על ההוא דרב הונא דקאמר מגרש ראשון ונושא שני כתבו התוספות אבל במצאו דבר על בוריו פשיטא לרב הונא דלא יגרש שני וישא ראשון דכיון דודאי קידשה ראשון ומקודשת נמי לשני לרב הונא כיון דפשטה ידה וקבלה אם כן חיישינן שגירשה ראשון ואם יגרש שני וישא ראשון הוה ליה מחזיר גרושתו מן האירוסין אבל בלא העמידו על בוריו דאין כי אם קול לקדושי ראשון הוה אמינא דמותר לשני לגרש ראשון כו' אם כן הרי לך ראיה ברורה דטפי איכא למיחש בנדון דידן למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. ליתא דה"מ כשהקדושין השניים בודאי תופסין כמו לרב הונא דסבר אשת איש שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר מקודש' וכיון דודאי תפסו הקדושין השניים כשהובררו הקדושין הראשונים איכא למיחש ודאי שגירשה ראשון ולכך תפסו השניים ולכך אם יגרש שני וישא ראשון יאמרו ודאי מחזיר גרושתו מן האירוסין שהרי לא תפסו השניים אלא מכח גירושין הראשונים ועתה החזירה אבל לדידן דקל"ן שאם הובררו הראשונים אינה צריכה גט משני בנדון דידן יאמרו עיינו רבנן בקדושי שני וקידושי טעות הוו ואפי' רב הונא מודה בנדון דידן אף מגרש שני ונושא ראשון אם יש לחוש לאיזה צד ספק בקדושין הראשונים להיות שלא נתקבל העדות בפני בעל דין מה שאין ראוי לחוש מן הטעמים שכתבתי כ"ש דבנדון דידן אפשר להתברר הדבר שהרי יש עדים צועקים ברחובות ובשוקים איך פלוני' מקודש' לראשון ויעידוהו ויגידוהו בפני כל העולם כלו שאז ודאי לא צריכה גט משני כדאמרינן בגמרא דאי מיגליא מילתא דקדושי קמא קדושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני ולכן אני אומר בנדון הזה שאם העדי' בעיר ולא הלכו למדינת הים שאפשר לחזור להעיד להגיד עדותם פעם אחרת בפני הבעל דין ראוי הוא לעשו' כן כדי שלא ימצא פוצה פה ומצפצף בשום צד מן הצדדין בנדון זה שהוא איסור אשת איש כי מהיות טוב אל תקרא רע אבל אם אי אפשר לחזור ולהעיד כגון שהלכו למדינת הים לא נאמ' בשביל כך שהקדושין הראשונים הם קדושי ספק ויגרש ראשון וישא שני אלא אדרבה לא יגרש שני וישא ראשון לפי שהקדושין הראשוני' היו קדושין גמורי' והקדושין השניים לא חלו כלל ועיקר אלא אדרב' ראוי לענשו למקדש השני על שנתן עיניו באשת איש לקדשה כי עיניו ראו ולא זר העדים כשהעידו על הקדושין הראשונים וראה ושמע האיומים והחרמות והנדויי' עד שהוא עצמו נעוה משמוע נבהל מראות ועל כל זה הקשה את רוחו ואמץ את לבבו לעשות כדבר הרע הזה לקדש אשת איש אין ספק שהיה ראוי להענישו אבל מה נעשה כי השעה משחק' לו ולא בשבילו כי אם במקימים את רגלו ואפילו אם נודה לכת המנגדת לומר שאולי יש לחוש לקדושין השניים מאיזה צד מן הצדדי' הכתובי' מכל מקום לא יחייב זה לגרש ראשון כי אם שיגרש שני וישא ראשון כמו שכתבתי והוכחתי לפי מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.