דברי ריבות · חלק ש״ע סימן ד׳

ואין לומר כיון דרבנן הם שהפקיעו הירושה מהמומר אם כן הוו אותם הנכסים הפקר וכל הקודם בהם זכה שהרי הרא"ש שם בתשובה הנזכרת כתב שעמדה בת המומר במקומו וזכתה בנכסי אבי אביה וכן פסק הרב ה"ר דוד כהן ז"ל בתשובותיו בית נ"ח וז"ל ולמתעקש שיאמר שיש כח ביד ב"ד להפקיע ירושתו וכל הקודם יזכה נשיב לו ונאמר דמה חטאו היורשים האחרים וכן המוריש שנוציא ממונו מחזקת אותו השבט ומשום שחטא זה יקנסו אותו יורש והוי כאלו לא היה ראש היורשים וממילא שאר היורשים יורשים ויהיה הממון בחזקת אותו השבט וכן הכריחו שם מכמה ראיות כמו שיראה המעיין שם הרי לך שאין כח ביד שום אדם לזכות הנכסי ראובן הנפטר הנז' אלא לאה הנז' אחות המומר זכתה בנכסים הנז' בכל מקום שהם. ועוד כתב שם הרב הנז' דאפילו לרש"י דנראה דסבר שכל הקודם לזכות בממון של מומר בחייו זכה היינו דוקא בממון של מומר ממש שכבר בא לידו וזכה בו והוא שלו וקאמר דמה שהפקירו חכמים ממונו דהיינו ממונו שכבר בא לידו אבל הירושה שהית' ראויה לו אם לא היה מומר כיון שלא בא לידו לזכות בה לא הפקירנה משו' דאינה שלו אלא של היורשים האחרים דהא הוא כמאן דליתיה והירושה בחזקת היורשים ולא בחזקתו.