דברי ריבות · חלק ש״ע סימן ג׳

הרי דלכולי עלמא אין המומר יורש וכיון שכן לא מבעיא לרב צדק גאון ורבינו חננאל דסברי דדבר תורה מומר אין לו דין ירושה דפשיטא ופשיטא דמיד כשמת ראובן הנזכר זכתה לאה הנזכרת בנכסי ראובן הנפטר הנזכר ולא היה לאחיה המומר מעולם זכות בהם דכיון שהתורה פקעה ירושתו ממנו עמדה לאה אחותו הוזכר במקומו וזכתה בנכסי ראובן הנפטר הנזכר אלא אפילו למאן דסבר דקנס הוא שקנסו חכמים למומר שלא יירש מכל מקום כיון שהפקיעו ירושתו ממנו עמדה לאה הנזכרת במקו' אחיה וזכתה בנכסי ראובן הנפטר הנזכר וכן כתב הרא"ש בתשובה הנז' לעיל דמיירי על מומר שנתן ירושתו שהיה לו לירש מאביו לאמו ומת אביו ותבעה אמו הנכסים ובת המומר תובעת הנכסים ופסק דכיון שאין המומר יורש את אביו מיד כשמת אביו המומר זכתה בת המומר בנכסי אבי אביה ולא היה למומר מעולם זכייה בהן ומתנתו לא היה מתנה כלל דכיון שהפקיעו חכמים ירושתו עמדה הבת במקומו וזכתה בנכסי אבי אביה וכל טצדקי דמצי למעבד ביהדות ובערכאות להעמיד הנחלה בחזקתה אין עונש בדבר הרי דאף על גב דסברת הרא"ש היא דמה שאין המומר יורש הוא מטעם קנסא אפילו הכי פסק שהמומר לענין הירושה הרי הוא כאלו לא היה מעולם וממילא יורש שאחריו קם במקומו.