דברי ריבות · חלק שס״ו סימן ב׳

תשובה נראה לעניות דעתי דהיא מותרת לעלמא בלא גט וטעמא דמילתא משום דאית בה ספק ספיקא ספק אם הלכה כרב אלפס ושאר גאונים רב אחא משבחא ובעל הלכות גדולות ורבינו האיי בתשובותיו דהני כלהו פסקו הלכה כרבינא דהיכא דקידשה קטנה או נערה נפשה בלא דעתא דאבוה דלא הוו קדושיה קדושין בין נתרצה האב בין לא נתרצה כמו שכתב הרי"ף שם בהלכות פרק האיש מקדש וכן פסק הרמב"ם הלכות אישות פרק ג' דלדברי כל הני אשלי רברבי בנדון דידן פשיטא דלא בעיא גט אפילו נתרצה האב אחר הקדושין משום דסברי דאין הקדושין חלין למפרע אלא צריך שבשעת נתינת הקדושין יהי' מרוצה האב וכיון שכן בנדון דידן שהוא ודאי שלא ידע ולא נתרצ' האב בשע' הקדושין פשיט' דלא בעי' גיט' דהא אפי' מיאון לא בעיא דאין במעשה קטנה כלום בחיי אביה ואם תמצא לומר דלית הלכתא כוותייהו כי אם כשאר רברבתא דסברו שאם נתרצה האב אף לאחר הקדושין חלו הקדושין למפרע דהוי כאלו אמר לה הרי את מקודשת לי ע"מ שירצה אבא וכיון שנתרצה אח"כ חלו למפרע הקדושין מכל מקום איכא ספקא דאף על גב דחיישינן שמא נתרצה האב איכא לספוקי אם הרצוי ההוא היה קודם המיאון או לאחר המיאון שאם הי' לאחר המיאון אין כאן קדושין ולא בעיא גט לפי שכבר נפקעו הקידושין קודם שנתרצה וכדאמרינן פרק האיש מקדש קטנה שנתקדש' שלא מדעת אביה אמ' רב בין היא בין אביה יכולין לעכב ופירש רש"י הואיל ובשעת קבלה לא נתרצה האב אם באת לחזור קודם שיתרצה האב חוזרת ולא מהני אך ריצוי האב וכתב הר"ן שם בהלכות על הא דרב וקיימא לן כרב ונפקא לן מינה לדידן דאפילו נתרצה האב בפי' אחר כך מהניא מחאת הבת שמיחת מתחלה וכן פסק הרמב"ם הלכות אישות פרק ג' שכתב ובין היא ובין אביה יכולין לעכב.