דברי ריבות · חלק ל״ה סימן א׳

קמא פרק קמא אמר מר ושלח זו הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור טעמא דכתב רחמנא משלחי רגל וכו' הא לאו הכי במאי מוקמת לה אי קרן כתיב אי שן כתיב איצטרי' סד"א אידי ואידי אשן והא דמיכלייא קרנא הא דלא מיכלייא מס' ב"ק דף ג' וכתב רש"י ואי קשיא ליכתוב חד להיכא דלא מיכלייא קרנ' וכ"ש היכא דכלייא תירץ אי מהאי קר' הוה אמינא האי אתי להיכא דלא מיכלייא וכו'. בזאת הסוגיא קשה לי טובא חדא דלפי שיטת רש"י דסבר דאי הוה כתיב ושלח לחוד הוה מוקמינן ליה להיכא דמיכלייא קרנא קשה דמאי משני בגמרא דהשתא דמוקמינן הרגל שן דלא מיכלייא קרנא מנא לן דומיא דרגל מה רגל לא שנא מיכלייא לא שנא לא מיכלייא ורגל גופיה מנא ליה אפילו לא מיכלייא קרנא נימא דושלח מיירי בכלייא קרנא. ועוד מאי קאי פריך אמר מר וביער זו השן וכן הוא אומר כאשר יבער הגלל וכו' טעמא דכתב רחמנא הכי הא לאו הכי במאי אוקמת לה וכו' ודקרי לה מאי קרי לה נימא אידי ואידי ארגל הא דכליא קרנא הא דלא כליא קרנא וגם המתרץ למה לא תירץ הכי. ועוד מאי קא פריך ולכתוב רחמנא ושלח ולא בעי וביער דמשמע רגל ומשמע שן וכו' והא תריצנא לעיל שני תרוצים חדא דאי כתב ושלח לחוד הוה אמינא היכא דכלייא קרנא כמו שכתב רש"י ואתא וביער להיכא דלא כלייא קרנא. ועוד תירוץ שני דאי כתיב ושלח הוה אמינא היכא דשלח שלוחי אבל אזיל ממילא לא וכן אמר לעיל אידי ואידי ארגל הא דאזיל ממילא הא דשילח שלוחי וכיון שכן מאי פריך. ועוד המתרץ למה בחר תירוצים חדשים באומרו אי לאו קרא יתירא הוה אמינא או הא או הא למה לא תירץ מיד מה שתירץ לבסוף הני מילי היכא דשלח שלוחי אבל אזלא ממילא לא כיון שכבר אמר כן לעיל. ועוד כיון דכלהו אתו מושלח ולא אתא וביער אלא להיכא דאזיל ממילא היכא דלא כלייא קרנא מהי תיתי שעדיין אני אומר הני מילי היכא דכלייא קרנא וכמו שכתב רש"י בתחלת הסוגיא בואי קשיא.