דברי ריבות · חלק שמ״ז סימן ד׳

ועוד איכא טעמא אחרינא בחומרת שבועה זו והיא שהיתה על דעת רבים כי אין לה התרה אלא לדבר מצוה וזה דכיון דמשאו ומתנו בענין זה היה עם אנשי הק"ק הנז' על הסתם נשבע לדעתם וחשיב לדעת רבים אף על פי שלא פירש וכמו שנראה מתוך דברי מהרי"ק בשרש קפ"ב על ארבעה שותפי' שנשבעו זה לזה כתב חוששני לזה משום נשבע על דעת רבים שהרי כל אחד מארבעתם על דעת חבריו שהיו שלשה נשבע וכו' וכיון דחשיב לדעת רבים אין לה צד היתר. דלא מבעיא דאין מצוה בהתרתה אלא איכא עבירה וביטול תורה מהתלמידים וכיון שכן חייב ראובן הנזכר לבא לשרת ולקיים שבועתו מכאן והלאה וזה דאף על גב דעבר על שבועתו כשלא הלך קודם הפסח מ"מ עובר על שבועתו בכל יום ויום כל זמן שלא יקיימנה אם לא יהיה אנוס וכמו שכתב הרש"בא הביאו ביו"ד סימן רכ"ח וזה לשונו הנשבע לפרוע לחברו לזמן פלוני או להזמין בתו לנשואין לזמן פלוני ולא עשה עובר בכל יום ויום על שבועתו וכן נראה מדברי הר"אש שכתב בכלל ח' דין שלישי הביאו הטור ח"ה סימן ע"ג.