דברי ריבות · חלק שמ״ז סימן ג׳

ונדון דידן הוא כך שהק"ק נהנו מאותה שבועה ומסכימים בה לשמוע תורה מפיו הם ובניה' ועשו טובה עמו בשביל אותה השבועה שלקחוהו לראש ולקצין עליהם ונתחייבו לתת לו כל המתנות הנז' וגם מיד נתנו לו אלף אשפירוש שאף אם לא היו נותנים לן כלל כי אם שכר עבודתו חשיב עשה לו טובה כמו שכתב הרב רבי יוסף קארו ז"ל על פועל שקבל חרם ונדוי לעשות מלאכה כל זמן ההוא אם יוכל לישאל על קבלתו שלא מרצון בעל המלאכה וקאמר דסתם פועל עושה לו טובה בעל הבית שנותן לו מלאכה שירויח בה פרנתו כל שכן בנדון דידן דאיכ' תרתי שנתנו לו הק"ק מלאכת ה' בידו להרויח פרנסתו. ועוד נוסף על זה מתנת האלף אש' שנתנו לו בשביל שבועתו באופן שעשו לו טובה מכל צד באופן שאפילו בדיעבד אם התירו לו לא הותר לדעת הרש"בא והר"אבד ומהרי"ק שהסכים על כך והביא כמה אשלי רברבי דסברי הכי כמו שיראה המעיין שם ואף על גב דסבר רבינו תם שאם התירו לו בדיעבד הוי התרה וכמו שכתב ביו"ד סימן רכ"ח הירא את דבר ה' לא יסמוך עליו במקום דאיכא כמה אשלי רברבי דפליגי עליה כל שכן שמהרי"ק בסימן רכ"א כתב תשובת הרש"בא וז"ל אם נדר או שבועה היא לתועלת שנשבע או נדר אין מתירין לו אלא מרצונו ואפילו התירו לו שלא מדעתו ורצונו אינו מותר שהרי צדקיהו שהתירו לו הנביא מקנטרו וגם ר"ת מודה בכך כל שהוא מקובל טובה מחמת נדרו כמשה וצדקיה עכ"ל הרי שכותב הרשב"א שר"ת עצמו מודה בכך.