דברי ריבות · חלק שמ״ז סימן ה׳

כלל העולה שחייב ראובן הנזכר לקיים שבועתו לבא לעמוד לשרת בתוך הק"ק הנז' ואם לא יקיים שבועתו או בהיתר או באיסור חייב להחזיר האלף אש' שנתנו לו להוצאתו כי לא נתנום לו אלא אדעתא שישרת אותם כי בכל מתנה אמדינן דעת הנותן וכמו שכתב הטור ח"ה סימן רמ"ו וזה לשונו אף על פי שהנותן נותן בסתמא אנו הולכים אחר אומד הדעת כיצד מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו אין מתנתו מתנה שאנו אומדין דעתו שאלו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבם לאחרים וכתב הרמ"ה והוא הדין נמי בריא שכתב כל נכסיו לאחר מחמת שהיה צריך לברוח מפני בעלי חוביו או מפני אויביו ואחר כך עשה פשרה עם בעלי רוביו ואויביו או שמתו אם נתברר שלא כתב מתנה זו אלא מחמת כן הואיל ונדחה השעה מפניו והרי הוא צריך לנכסיו בטלה המתנה וכו' אף בנדון דידן אנן סהדי דלא נתנו לו המתנה אלא אדעתא שיקיים שבועתו לבא ולהביא את אשתו כל שכן שכפי הנשמע בפירוש אמרו שנתנו לו המעות להוצאת הבאת ביתו וכיון שהבאה אין כאן מתנה אין כאן וחייב להחזיר המעות זהו מה שראיתי לכתוב בריש מילין ראשי פרקים מהסבה הנזכרת כפי מה שהורונו מן השמים הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.