דברי ריבות · חלק שמ״ז סימן ב׳

תשובה עם היות שהשם טלטני טלטלה גבר כי הנה רוב קהל עדת ישראל אשר משאלוניקי הם מפוזרים בגבעות ובהרים בעיירות ובכפרים מחמת אימת הנגף אשר החל בעם והנני עומד בכפר ליבאדי וכלי אומנותי אינם בידי וספרי אינם עמדי מכל מקום להיות שאנשי הקהל קדוש הנזכר הם אלופי ומיודעי ואענדם עטרות לי לא אוכל להפטר ולהשיב פניהם ריקם כפי מה שיורוני מן השמי' וזה כי נראה לעניות דעתי שאין שום צד היתר לשבועה זו בלא דעתם ורצונם של הק"ק הנזכר מתני טעמי חדא דקיימא לן דנדר ושבועה שנדר או נשבע אדם לדעת חבירו בשביל שום טובה שעשה עמו כמו משה שנדר על דעת יתרו בשביל שהשיא לו בתו אין לו התרה אלא מדעת אותו שנדר על דעתו ואפילו התירו לו בדיעבד לא הותר כמו שכתב מהרי"ק בשרש נ"ב וזה לשונו ועוד יש חלוק ג' והוא היכא שחבירו נהנה באותו נדר או שבועה ומסכים בה וגם עשה טובה עם הנודר או הנשבע על כך ובזה שהסכימו הראב"ד והרשב"א דאפילו בדיעבד לא הותר.