דברי ריבות · חלק שמ״ה סימן ח׳

הורו רבותינו ז"ל על אשה שנתגרשה בגט ששלח לה בעלה על יד איש שיתנהו ביד שלוחו ולא היו שם עדים מצויין לקיימו אלא המביא שאמר בפ"נ ובפ"נ אינו דומה לאשה עצמה המביאה את גיטה דכיון דאמר לה שוי שליח שתרצי הרי היא שלוחו של בעל מה שאין כן האיש הזה שאינו עושה אלא מעשה קוף בעלמא ובודאי אם היה או' לו עשה שליח שתרצה היה הנדון דומה וכיון דשליח זה שליח שלא ניתן לגירושין הוא אינו נאמן לומר בפ"נ ובפ"נ דאינו שליח כלל עכ"ל הרי שכתוב בפי' שכיון שלא ניתן לו רשות לעשו' שליח למי שירצה חשיב מעשה קוף ולא מהני מאי דקאמר בפ"נ ובפ"נ אף בנ"ד שליח זה לא חשיב שליח אלא כמעשה קוף דמי שהרי הבעל המגר' לא מינהו במקומו לשום דבר שיעשה מעצמו לא בבחירת השילוחי' שכבר אמר פלוני ופלו' דוקא ולא במינויים ואע"ג שכתוב בשטר השליחו' ונתן כח רבי אברהם המגרש הנז' לשליח ה"ר משה הנז' לעשות שליח לאחד מאלו הנז' מה מועיל מינויו אחר שהבעל עצמו מינה אותם שכך כתוב שם וכך אמר אברהם המגרש הנז' לשילוחים הנז' כלם מעתה שמתי ידו של כל אחד ואחד מהם כידי וכחו של כל אחד ואחד ככחי ופיו כפי וכו' הרי שכבר הבעל עצמו מינה לכלם לשלוחים ומהני המינוי אפילו שלא בפני השליח שממנים כמו שכתבו הפוסקים וכיון שכן מה מעלה ומה מוריד הדברים שמדבר שנתן כח אברהם המגרש לשליח ה"ר משה לעשות שליח לאחד מאלו הנזכרי' הם דברי הבל וילך בלא כח וכיון שכן נמצא שנדון דידן דומה ממש לההוא גיטא שכתב הר"ש בר צמח ז"ל דחשיב מעשה קוף ולא מהני מהאי דקאמר בפני נכתב ובפני נחתם ובעינן עדים לקיים את הגט.