וגם ההיא דפרק כל הגט אין משם ראיה וזה דהנהו דאמרו ליה מסור מילך קמן הוו סברי דחשיב ההוא שליח שליח שניתן לגירושין כיון שצוהו תחלה לו לגרשה אם היה מכירה וכמו שאמר בגמרא מי קאמר ליה אבא בר מניומי ולא את שהרי אף ע"פ שלא היה מכירה היה יכול ליתנו לה על פי שנים עדים שיעידו בפניו שהיא זאת אשתו כמו שכתב א"ה סימן קמ"א ואע"ג דתנן פרק המביא תניא דסומא אינו כשר להביא את הגט לפי שאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו אלמא דצריך שיכיר השליח הבעל והאשה ולא מהני עדים דאי מהני סומא נמי כשר י"ל דדוקא סומא פסול דיכול להטעותו יש לחוש שמא יטעוהו אבל אדם אחר אין לחוש שיטעוהו ועל ידי עדים כשר וכן כתבו התוספות שם בפ' הנזכר וגם המרדכי פרק כל הגט וכיון שצוה לו תחלה לגרשה חשיב שפיר שליח ניתן לגירושין ולכך אמרו מסור מילך קמן כו' ורב ספרא דפריך והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא סבר דמאי דקאמר ליה בעל זיל הביא לאבא בר מניומי כונתו לומר אבא בר מניומי ולא את כאידך לישנא דגמרא וכיון דהוי שליח שלא ניתן לגירושין מכאן נמשך שאינו יכול לעשות שליח וגם נמשך מזה שצריך לקיים עדי הגט ועדי השליחות ומה שכתב רש"י הלכך לאו במקום הבעל קאי למוסרו ליד אחר דמשמע דלית בזה רעותא אחריתי ליתא דאין הכי נמי דאית ביה רעותא דלא מהני מאי דקאמר בפני נכתב ובפ"נ אלא דפריך למאי דקאי עלה דהוו אמרו מסור מילך קמן ויעשה שליח אחר.
דברי ריבות · חלק שמ״ה סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.