אבל כד מעיינן בה שפיר אין מהם שום ראיה כי אין הנדון דומה לראיה וטעמא דמילת' אם ההיא דפרק שני דאשה עצמה מביא' גיטה דמהני באומר' בפני נכתב ובפני נחתם הוא מפני שנתן לה רשות הבעל למנות שליח הולכה למי שתרצה היא ולכך חשיבא היא שלוחה של בעלה והויא במקו' בעל וכמו שכתב רש"י פ' כל הגט על ההיא דאבא בר מניומי הולך לאו במקו' בעל קאי למוסרו ליד אחר אבל בנ"ד שלא נתן הבעל שום רשות לשליח כי אם מינהו למסו' הגט לאחד מן הג' השלוחי' הנז' חשיב לגמרי שליח שלא ניתן לגירושין ולא מהני אמירתו בפני נכתב ובפ"נ.
דברי ריבות · חלק שמ״ה סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.