דברי ריבות · חלק שמ״א סימן ב׳

תשובה לכאורה היה נראה שהדין עם האלמנה ותוכל לגבות כתובתה מאותם הבגדים שבאים בספינה שהיו מחציתם לחשבון ראובן בעלה שהיה שותף בהם עם שמעון וטעמא דמילתא דאע"ג דאמרינן בכתובות פ' הכותב האי מאן דאיכא עליה כתוב' אשה ובעל חוב ול"ל אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן מאי טעמא יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא וכתב הרמב"ם הלכות אישות פרק י"ז וז"ל אם לא הניח מטלטלין כדי ליתן לשניהם נותנין לבעל חוב כל חיובו תחלה ואם נשאר לאשה מה שתטול בכתובתה תטול ואם לאו תדחה באופן שנראה בנדון דידן שהדין עם שמעון ולא עם האלמנה מכל מקום כבר כתב הרמב"ם ז"ל שם הפרק הנזכר דנדונייא של האשה היא כחוב דעלמא וכן כתב שם הרב המגיד דלא הורע כח האשה אלא בעיקר הכתובה שהרי לא חסרה בו כלום אבל נדונייתה הרי הוא כחוב בעלמא וכן כתוב בספר התרומות וכן כתבו חכמי לוניל וכיון שכן בנדון דידן היה נראה שהדין עם האלמנה שהרי שטר כתובתה קודם וקיימא לן ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ומוציאין אותו מידו כמו שכתב הרמב"ם הלכות מלוה ולוה פרק ב' מי שיש לו חובות הרבה כל שקדם חובו גובה תחלה בין מן הלוה עצמו בין מן הלקוחו' ואם קדם האחרון וגבה מוציאין מידו שכל שקדם חובו זכה ואף על גב שכתב שם הרמב"ם שאין דין קדימה במטלטלין אלא כל שקדם וגבה מהן זכה אף על פי שהוא אחרון בנדון דידן קדם שמעון וגבה מטלטלין אמרינן דזכה אף על גב שהוא מאוחר לכתובה ליתא משום דהא דאמרינן דאין דין קדימה למטלטלין הני מילי כשלא שיעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי אבל אם שיעבד הלוה למלוה מטלטלי אגב מקרקעי דין המטלטלין כמקרקעי ואם קדם ב"ח מאוחר וגבה מטלטלי מוציאין אותם מידו וכן פסק ח"מ סימן ק"ד והרא"ש והר"ן וגם הרשב"א בתשובותיו סי' אלף ה' וכיון שכן ודאי דבר ידוע הוא שבשטר הכתובה שיעבד ראובן הנפטר מטלטלי אגב מקרקעי דקנאו ודאקני נמצא שאותם המטלטלים שתפס שמעון נשתעבדו תחלה לכתובת האש' הנז' ולא מהנייא ליה תפיסתיה והאלמנה מוציאה מיד הלקוחות לפי שאותם המטלטלים היו קנויי' ממש לראובן בעלה כמו לשמעון שהרי שניה' קנו הסחור' הראשונה ששלחו ונשתעבדו שניהם והטענות שטוען שמעון שלא היה לו לראובן באותם הנכסים כי אם ההנאה לבד הבל הוא באופן שמכל הטענות האלו היה נראה שהדין עם האלמנה.