דברי ריבות · חלק של״ז סימן א׳

ראיתי הגזרה אשר גזר לפסק דין החכם השלם המצויין הה"ר נר"ו על הפקדון אשר שלח הגביר ונעלה כ"ר משה קאנפילייאש יצ"ו על יד הגביר ונעלה כ"ר יהודה בר דוד למוסרו ליד גביר ומעולה כ"ר דוד די פראנסיא יצ"ו ומצאתי שנעשה שותף להב"ה במעשה בראשית להיותו דן דין אמת לאמתו הן במה שחייב לר' יהודה בר דוד הנזכר לפרוע כל המאה וששים פרחי זהב אשר נמסרו בידו הן במה שחילק בין הששים פרחים של רבי דוד די פראנסייא שגזר שיפרעם מיד לרבי דוד די פראנסייא והמאה פרחים הנשארים חייב לפורעם לרבי משה קאנפיליאש הנזכר במה שגזר לפרוע המאה וששה פרחים ודאי שהדין כך משום דפשע רבי יהודה הנזכר פשיעה גמורה במה שפשט המלבוש מעליו והניחו במיטה אשר הוא שכב עליה במקום שהיו מלחים נכנסים ויוצאים דאף על גב שגם מעותיו היו שם עם מעות הפקדון לא מצי פטר נפשיה בהכי וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל הלכות שאלה ופקדון פרק רביעי וזה לשונו ואף על פי שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם אין המקום ראוי לשמירה חייב בשלו רשאי ואינו רשאי בשל אחרים וודאי ששם בספינה במקום שכמה מלחים עכ"ומז מרי נפש עוברים ושבים ומצויים שם תמיד והם בחזקת גנבים ודאי שלא היה המקום ההוא ראוי לשמירה וודאי שפשע פשיעה גמורה ועוד לו הונח שהיה המקום ההוא מקו' שמירה אפי' הכי חייב וטעמא דמילתא כיון דקפיד רבי משה קאנפילייאש בשעת מסירת הפקדון שלא יתנם בסיפיט כי אם במלבוש שילבש עליו הוה ליה שהתנה עמו שיקבל עליו השמירה המעולה ההיא שיהיה הפקדון לעולם עליו וכיון דשינה חייב דכל תנאי שבממון תנאו קיים וכמו שכתב הרמב"ם הלכות שכירות פרק שני מתנה בעל הפקדון על שומר חנם או נושא שכר ושוכר להיות חייבים בכל כשואל שכל תנאי בממון או בשבועות של ממון קיים ואין צריך קנין ולא עדים.