דברי ריבות · חלק של״ז סימן ב׳

גם במה שחילק בין הששים פרחים של רבי דוד די פראנסייא ובין המאה של ה"ר משה קאנפילייש איכא טעמא רבה וזה שהששים פרחים הנזכרים היו מלוה או פקדון ביד רבי משה קאנפילייאש וכיון שאמר רבי משה קאנפילייאש לרבי יהודה בר דוד הנזכר הולך ששים פרחים אלו לרבי דוד די פארנסייא אינו יכול רבי משה לחזור בו משום דקיימא לן הולך כזכי דמי וכן פסקו כל הפוסקים במלוה או פקדון דהולך כזכי דמי ומיד כשהגיעו המעות ליד השליח זכה רבי דוד די פרנסייא באותם המעות וכן אם ח"ו מת מי שנשתלחו לו יתנם ליורשיו נמצא שהרי הוא כאלו כבר באו לידו של מי שנשתלחו לו ולכן בנדון דידן רבי דוד די פראנסייא הוא בעל דברים של רבי יהודה השליח הנזכר שמעותיו הם בידו אבל המאה פרחים הנשארים נהי דרבי יהודה הנזכר הוא שליח של רבי משה הנזכר ואמר לו שיתנם לרבי דוד הנזכר היה שלוחו בעוד שהיה לו המעות בידו ליתנו למי ששלחו לו אבל כיון שנגנבו פסקה שליחותו כי לא זכה ר' דוד בהם לשיוכל לתבעם ממנו שהרי אפילו במתנה פסקו כל הפוסקים דלא אמרינן הולך כזכי כמו שכתב ח"מ סימן קכ"ה כל שכן בנדון הזה כי אינו אלא שליחות בעלמא ולכן אין כח ביד רבי דוד לתבוע מה"ר יהודה המאה פרחים כי אם מכח הרשאה שיכתוב ה"ר משה הנזכר לתבעם ממנו זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.