דברי ריבות · חלק של״א סימן ב׳

תשובה עקר ושרש דין זה יובן לע"ד מהא דתנן בכתובות פרק אלמנה ניזונית היתה כתובתה מאתים ומכרה שוה מנה במאתים או שוה מאתי' במנה נתקבלה כתובת' ופריך בגמרא מ"ש שוה מאתים במנה דאמרי לה את אפסדת שוה מנה במאתים נמי תימא אנא ארוחנא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה כאן שנה ר' הכל לבעל המעות ופרש"י כאן שנא במשנתנו לימדנו ר' הכל לבעל המעות השולח שלוחו לשוק לסחורה ולקח בזול הכל לבעל המעות ולא מצי למימר אנא ארווחי ומסיק בגמ' דבר שיש לו קצבה חולקין בין השליח ובין בעל המעות ופרש"י שיש לו קצבה כגון קטנית הנמכר בחנות במדה מלא כלי בפרוטה אם הוסיפו א' יתירה חולקין דבר שאין לו קצבה כגון טלית וחלוק וירק הנמכרי' באומד פעמי' מוותר למכור בזול ופעמי' בצמצום הכל לבעל המעות וכן פסק הרי"ף שם בהלכות. ועוד כתבו התוס' שם בפ' אלמנה ניזונית דאע"ג דפליגי ר' יהודה ור' יוסי כדתניא הוסיפו לו א' יתירה הכל לשליח דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר הכל לבעל המעות מכל מקום בנדון כעין משנתינו שמכר לו בזול כעין משנתינו אפילו ר' יודה מודה דהכל לבעל המעות וכן מוכיח לישנא דגמ' דקאמר כאן שנה ר' הכל לבעל המעות ולא קאמר מתניתין מני ר' יוסי היא מכלל דכרבי יהודה נמי אתיא והטעם כמו שפי' התוספות דכיון דאין לו קצבה זוזי דאניש עבידי ליה זולא וכיון שהזילזול בא מחמת המקח הכל לבעל המעות הרי דלכ"ע בדבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות ולית ליה לשליח באותו הריוח כלל. וכיון שכן בנדון דידן הלואת המעות ברבית הוא דבר שאין לו קיצבה שפעמים מלוים התוגרמים המעות ביוקר ולפעמים בזול כפי הזמן או צורך השעה וכיון שכן אם התוגרמים שהלוו זה המעות הזילו ברבית ודאי שאותו הריוח הוא לראובן שהוא בעל המעות שבשביל הרבית שנותן לוקח דמי ההלואה ואין לו ללוי שהוא השליח באותו הריוח כלל. וגדולה מזו כתב מהר"ם בתשובה הביאו המרדכי פרק אלמנה ניזונית ובקמא פרק בתרא על ראובן שבקש משמעון לקנות לו בגדים וקנאם לו ונתן לו כל המעות כאשר קנה אותם והוא לא פרע לתוגר אלא מקצת המעות והתוגר שכח המותר וטען ראובן ושאל משמעון השליח תן לי השכחה ואם ח"ו ישאלם התוגר ממך עלי לפרוע לך והשיב נראה לי שיש לשמעון להחזיר כל המעות שבידו לראובן כי מאיזה טעם יקנה השליח הלא כשראובן נתן לו כל המעות ואמר ליה תנם לתוגר לא זכה בהם התוגר כל זמן שהמעות ביד שמעון דלא אמרינן תן כזכי אלא גבי ישראל אבל גבי תוגר אפילו אמר לשמעון זכי באותן המעות לתוגר לא זכה התוגר עד דאתו לידיה דהא זכייה מתורת שליחות אתרבי ותוגר דלא איתיה בכלל שליחו' לית ליה זכייה ואם כן כל זמן שהמעות ביד שמעון הם ברשות ראובן ואם שכחם התוגר כיצד הלה עושה סחורה במעותיו של חבירו אלא יחזרו המעות ביד הבעלים הראשונים שהרי לא נתכון לזכות המעות לשמעון אלא לתוגר ואם התוגר לא קנאם הדרי למרייהו דהא אמרינן בסוף פרק קמא דגיטין הולך מנה לפלוני והלא בקשו ולא מצאו איכא מאן דאמר יחזרו למשלח ואיכא מאן דאמר יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו אבל ליכא מאן דאמר יעכבם השליח כי לא נתכוון המשלח לזכות לו וכדאמרינן פרק הגוזל בתרא גבי רב ספרא אדעתא דמריה יהיב אדעתא דכולי עלמא לא יהיב הכא נמי הדבר הידוע דאדעתא דליתבינהו לתוגר יהבם ניהליה ולא אדעתא שיעכבם לעצמו.