דברי ריבות · חלק שכ״א סימן א׳

תשובה ראיתי דברי השאלה ויש בה כמה בלבולים ודברים שאינם צריכין כלל לענין הדין ולכן אשיב בקצרה לענין דינא והוא כי הדין עם יורשי יהודה הנז' והחצר הנזכר עומד בחזקתם ואין לו לשמעון וללוי בנו המערערים נגד היורשים הנזכרים שום תביעה וטענה כלל וטעמא דמילתא דתנן בבתרא פרק חזקת הבתים כל החזקה שאין עמה טענה אינה חזקה כיצד אמר לו מה אתה עושה בתוך שלי והוא אמר לו שלא אמר לי אדם דבר מעולם אינה חזקה שמכרת לי שנתת לי במתנה אביך מכרה לי, אביך נתנה לי במתנה הרי זו חזקה והבא משום ירושה אינו צריך טענה ופירש רש"י אינו צריך טענה לומר היאך בא ליד אביו דאין אדם בקי בקרקעות אביו היאך באו לידו ולכן אין צריך לטעון אתה מכרת לאבי ומיהו ראיה בעדים שראה את אביו הוחזק בו יום א' בעי וכן פסק הרמב"ם הלכות טוען פי"ד וז"ל הבא מחמת ירושה צריך להביא ראיה שדר אביו בשדה זו או נשתמש בו אפילו יום אחד וכיון שאכלה הוא ג' שנים מחמת אביו מעמידין אותה בידו וכן חו"מ סימן קמ"ו כתב ואם בא מחמת ירושה שטוען אני ירשתי ממורישי אין צריך טענה אחרת ובלבד שיביא עדים שדר בה המוריש אפילו יום אחד והוא שלש שנים או שדר בה המוריש ג' שנים והוא יום אחד. הרי לך שהבא משום ירושה אין צריך שום טענה כי אם ראיה שדר בה המוריש אפילו יום אחד.