דברי ריבות · חלק שט״ז סימן א׳

שאלה ראובן חלה את חליו אשר מת בו ולא נשארו ממנו בני' רק שני יורשים שמעון ולוי אחים בני אחותו כי להם משפט הירושה והאחד מהם איננו כי נפטר לבית עולמו בחיי ראובן ונשארו ממנו בנים יששכר וזבולון יורשי חלק אביהם ובהיות ראובן חולה שלח לקרוא עדים ולפניהם צוה צואתו וזה לשון הצואה כתובה וחתומה מיד העדים אנו עדים החתומים למטה נדרשנו ללכת לבקר את ראובן בהיותו חולה מוטל על ערש דוי כי היה רוצה לצוות מחמת מיתה ובכן הלכנו ונכנסנו לפני ראובן הנזכר ומצאנוהו חולה שוכב על מטתו ואז אמר יששכר בנו של לוי לראובן הנז' הנה העדים באו לפניך אמור בפניהם מה אדוני מצוה ומניח נכסיו לדודי שמעון אז פתח הזקן ראובן וצוה מחמת מיתה ואמר הנני מצוה שינתן מנכסי לשמעון עשרת אלפים לבנים לכלכל את שיבתו. ועוד ינתן לו מנכסי שלשים אלפי' לבנים לצורך נדוניית בתו לאה מלבד מה שיצטרך עוד לתשלום עשיית התכשיטין ושמושי ערש הצריכים לנדוניית בתו הנזכר' שגם זה ינתן מנכסי ותנשא הנערה לאה הנז' עם זבולון בן לוי כדברים האלה דבר בפנינו ראובן הנזכר וצוה מחמת מיתה כד קציר ורמי בערסיה ואנחנו עדים חתומי מטה חקרנו ובדקנו בדברי ראובן המצוה הנזכר תכף סמוך של הצואה הנזכרת וראינו דבריו נכוחים ונכונים ודעת שפתיו ברור מללו כאדם ההולך על רגליו שפוי בדעתו ולהיות אמת ואמונה בדברים הנאמרים צוה בפנינו ראובן מחמת מיתה ביום פלוני לעדות ולראיה כתבנו וחתמנו שמותינו פה וקיים עד כאן לשון הצואה הנזכרת והיא חתומה מיד העדים ולא דבר ראובן הנזכר על יתר הנכסים אשר לו בפני העדים ולא צוה על מה שינתן מנכסיו ליששכר וזבולון בני לוי ושוב אחר הצואה הנזכרת ומצורף אליה שאל יששכר בן לוי לראובן המצוה ואמר אליו אם באולי לא יאבה שמעון לתת את בתו לאה לזבולון בן לוי לו לאשה אם בכל זאת ינתן מנכסיו מה שצוה לתת לשמעון לנדוניית בתו והשיב ראובן הנזכר שבכל זאת ינתן מה שצוה לתת לשמעון לנדוניית בתו אפילו שישאנה לאיש אחר אשר יבחר בו ויש ביד שמעון עדות עדים מעידים שלפניה' אמר ראובן הדברים ההם.