דברי ריבות · חלק שט״ו סימן ב׳

תשובה אף על גב דקיימא לן יתומים קטנים שסמכו אצל בעל הבית הם מעצמם ולא נתמנה להם אפוטרופוס לא מאביהם ולא מבית דין אפילו הכי חשיב אפוטרופוס גמור לכל דבר ואפילו סמכו אצל אשה כדתנן בגיטין פרק הנזקין וכן פסק הטור ח"ה סימן ר"צ וכל הפוסקים כלם מכל מקום לאה הנז' בכל מה שעשתה עשתה שלא כדין וזה דאף על גב דפרנסת הבת ר"ל לתת נכסים לבת להשיאה לאיש היא תקנה שתקנו חכמים וחייבים היתומים להשיאה היכא דלא צוה האב בעת פטירתו שלא לפרנס' כמו שכבר הארכתי בזה בפסקי מכל מקום הא אמר שמואל פרק מציאת האשה לפרנס' שמין באב ונחלקו הפוסקים אי אמדינן דעתיה דאב בין לאוסופי על עישור נכסי בין לאגרועי מעישור נכסי או אי הוי דוקא לאגרועי מעישור נכסי אבל לאוסופי לא והר"ן הכריח כדברי ר"ח דלא אזלינן בתר אומדנא דאב אלא לפחות מעישור נכסי אבל להוסיף לא וכן פסק הרא"ש כמו שכתב אבן העזר סימן קי"ג וכן פסק מהרי"ק שרש ע"ח וכיון שמת ראובן הנזכר הנכסים עומדים בחזקת היתום וכיון שכן מי נתן לה רשות ללאה אמו להוציא הנכסים מחזקת היתום וליתן לרחל בתה יותר מעישור נכסי במקום דאיכא פלוגתא דרבוותא כל שכן דבנדון דידן מעולם לא אמדוהו לראובן לתת הסך שנתנה לאה לבתה בנשואיה הראשונים ונמצא שכל מה שנתנה יותר מעישור נכסי' היה גזל גמור שגזלה ליתום כל שכן מה שנתנ' לה אחר כך בנשואיה השניים דפשיט' ופשיטא שהיה גזל גמור שכבר נסתלק ממנה פרנסת הבת וכל שכן מה שנתנ' לאה בנישואי בת בתה רחל שלא היה שם מעולם שום צד חיוב דפשיט' ופשיט' שהכל היה גזל וגזלת היתום בבתיהם ולענין הבית הנזכר אם היא ידועה שהית' של ראובן אביו אפילו החזיקו בה כמה שנים אינו מועיל להם חזקתם כיון שהיה הבן קטן בשעת פטירת אביו וכן כתב הרא"ש הביאו חו"מ סי' קמ"ט וכן הרשב"א כתב בתשובה כל הקרקעות שהיו ידועים להם אף על פי שהחזיק בהם ראובן כמה שנים לאחר פטירת שמעון אחיו אף על פי שהחזיק בהם כמה שנים לאחר שהגדיל נמואל שהיה קטן בשעת פטירת אביו לא עלתה לו חזקה וכן פסק הרמב"ן שכתב אם יש לבן ראובן שקרקע זה של אביו ושאביו מת מתוכה אף על פי שהחזיק שמעון בעל אמו ויורשיו אחריו כמה שנים לא עלתה לו חזקה זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.