דברי ריבות · חלק ש״י סימן ו׳

וליכא למימר ניחוש שמא הסרחון הנרגש לא היה מהכוליא כי אם ממקום אחר וגם המים שבכוליא שמא צלולים היו וכיון שכן הא אמרינן פ' אלו טרפות דכשהמים זכים וצילי אם אינם סרוחים אפילו שהגיעו ללובן כשרה אי אפשר לומר כן משום דאמרינן קל וחומר ומה במקום דאיכא רגלים לדבר תלינן להקל וכמו שכתבתי כאן דאיכא רגלים לדבר שמהכוליא בא הסרחון שהרי נתבקעה ביד הקצב לא כ"ש דתלינן להחמיר שהרי במקום דתרווייהו שכיחי או תרווייהו לא שכיחי תלינן להחמיר וכמו שכתבתי וגם לגבי המים אם היו עכורין או צלולין תלינן להחמיר וכמו שכתב הרשב"א ז"ל הביאו ה"ר יוסף קארו נר"ו סי' מ"ד על כוליא שנמצא מלאה מים שמראיהן רע אבל לא היו עבים ועכורין וכו' עד ואף על פי שיש לדון בדבר להקל בשל תורה הלך לחומרא וראוי לחוש ולאסור עכ"ל. כל שכן דבר מן דין מצאתי כתוב בחיבור שחיבר החכם ה"ר מרדכי טיבלו על הטרפיות על דין הכוליא וזה לשונו כתבו בתוספות רבינו פרץ שאין אנו בקיאין בין צילי ללא צילי ולפ"ז איזה מים שנמצאו בכוליא יש לדונם בדלא צילי וטרפה ולזה הסכים מהר"ר יוסף קולון. הרי שאפילו ראינו בעינינו שהיו צלולין היה ראוי להחמיר לדונה כעכורים כ"ש בנ"ד דאיכא עדים דידעי שהיו עכורים ולא צלולים והיו סרוחים באופן דכלהו איתנהו שעכורין היו וסרוחין ושמא הגיעו לחריץ ולהיות ששמעתי אומרים מי שרצה להקל נתן טעם לדבריו דבנדון הזה איכא ספק ספיקא ספק אם אותה הליחה יוצאת מן החלב שעל הכוליא או מן הכוליא עצמה ואת"ל שיצאת מן הכוליא שמא לא הגיע לחריץ וודאי דספק ספקא כי האי שאינו מתהפך דיינינו לחומרא כמ"ש ה"ר יוסף ן' לב נר"ו בתשובותיו בשם החכם ה"ר לוי שמצא בשם הריב"ש בשם התוספות דכל ס"ס שאינו מתהפך דנין אותו לחומרא וכיון שכן בנ"ד אי אפשר להתהפך שאם נאמר ספק הגיע לחריץ ספק לא הגיע ואת"ל הגיע אין ספק אחר שכבר היא טרפה וודאי דטעמא דמסתבר הוא דצריך שיתהפך ויהיו השני ספקות שקולים במציאות ולא יהיו תלויים במאמר האד' באופן דבורו שאם ידבר באופן אחד איכא תרי ספקי ואם ידבר באופן אחר אין כאן כי אם ספק אחד.