דברי ריבות · חלק ש״י סימן ה׳

ואחרי הודיע אלדים לנו את כל זאת מי הוא זה ואיזה הוא אשר ימלאנו לבו בנדון דידן להקל אחר דאיכא כמה עדים המעידי' דאיתחזק ריעותא בכוליית הבהמ' שנבקעה ביד הקצב ויצאת ממנה ליחה סרוחה בהיות שיש כמה וכמה בחינות להטריף חדא שהרי כתוב בשערים דרבי שמואל בן חפני דדוקא לקתה בכוליא בלא מוגלא ולא הגיע למקו' חריץ כשרה אבל במוגלא אפילו לא הגיע למקום חריץ טרפה וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' ח' מהלכות שחיטה שכתב אם לקתה הכוליא וכו' והגיע חולי זה עד הלובן שבתוך הכוליא הרי זו טרפה וכן אם נמצאת בכוליא ליחה אף על פי שאינה סרוחה או שנמצא בה מים עכורין או סרוחין הרי זו טרפה הרי שבחלוקה בתרייתא לא הזכיר שיגיע עד הלובן וכיון שכן בנדון דידן כיון שהעידו שיצאת ממנה ליחה היא בחזקת טרפ' אף אם נאמר ודאי שלא הגיע ללובן ועוד אף אם נאמר דלית הלכתא כותייהו כיון דרוב הפוסקים פליגי עלייהו וסברי דלעולם בעינן שיגיע לחריץ מכל מקום ניחוש שמא הגיע לחריץ והוי ספקא דאורייתא ואזלינן לחומרא.