יש לומר דשאני התם דאיכא רגלים לדבר וכמו שכתב מהררי"ק ז"ל שרש ל"ה וזה לשונו אפילו היה הספ' בטרפות אחר שאין תלוי בשחיט' עצמה כגון הגף שבורה ואין יודע אם קודם שחיטה אם לאו לא היה לתלות לקולא בכיוצא בזה ואף על גב דתלינן בזאב ובמשמשא ידא דטבחא שאני התם דאיכא רגלים לדבר וכמו שפסקו ה"ג ומביאו הסמ"ק לפסק הלכה דכל ספק טרפה לחומרא כגון ספק נשבר העצם ספק לפני שחיטה ספק לאחר שחיטה וכן בוקא דאטמא וכו' ולא אמרינן כי האי גונא נשחט' הותרה ע"כ הרי לך בהדיא דאפילו בשאר טרפיו' כל היכא דאיכא ריעותא אזלינן לחומר' משום דהוי ספיקא דאוריית' וכן כתב הר"ן פרק קמא דחולין בשם הרב רבי יונה ז"ל דהוא הדין בכל הטרפיות דכל היכא דאתיליד ריעותא אזלינן לחומרא וראיה לדבר מדאמרינן פרק אלו טרפות דההיא אמרתא דהוות משדרא כרעא בתרייתא אמר רב יימר האי שגרונא נקט' מתקיף לה רבינא ודילמא חוט השדר' אפסיק אלמא כדאתקיף לה רבינא האי שמע מינה דכל היכא דאתיליד רעותא לחומרא אזלינן ואף על גב דפסק הש"ס התם כרב יימר הא קאמר טעם דשגרונא שכיח חוט השדר' לא שכיח אלמא ודאי תרוייהו שכיחי או תרוייהו לא שכיחי לחומרא אזלינן.
דברי ריבות · חלק ש״י סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.