דברי ריבות · חלק רצ״ח סימן ד׳

וראיה לזה שכתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו סימן קצ"ה על הסכמת הקהל שנתנו הספרות לרבי אברהם ולרבי חיים כתב וז"ל וכי תימא והלא כיון שנדרו לשני הסופרים ביחד והותרו לרבי אברהם הותרו גם לרבי חיים אף אם הסכמ' קיימת מכל מקום הנדר הותר דנדר שהותר מקצתו הותר כלו וכו' הא ליתא דהתם הוא בנדר שהותר על ידי חכם בפתח שהוא כנדרי טעות או בחרטה לפי סברת התוספו' משום דחכם עוקר הנדר מעקרו אבל בנדון זה לא הותר נדר זה כלל אפילו לרבי אברהם ובמקומו עומד אלא שעבר זמנו לפי שהקהל לא נתנו לו הספרות ולא נדרו עליו אלא כל זמן שיהיה ראוי הגון לכך וכיון שלא עמד בראיותו הרי הוא כמי שנתנו לו לזמן ועבר הזמן וכו' עד וכיון שלא נעקר הנדר אפילו לרבי אברהם אלא שעבר זמנו לא שייך הכא למימר כלל נדר שהותר מקצתו הותר כלו וכו' עד נדון זה לא הותר כלל נדר זה אפילו לרבי אברהם ואפילו מכאן ולהבא שהרי לא היה צריך התרה אלא שעבר זמן הנדר עד כאן. הרי לך דאף על גב דנדרו הספרות ביחד לרבי אברהם ולרבי חיים והותר חלק רבי אברהם שנענש בחטאו שלא עמד בראיותו וטעמו אפילו הכי לא אמרינן שבטל הכל גם לגבי רבי חיים משום דאין כאן התרה לגבי רבי אברהם אפילו למכאן ולהבא אלא שנשלם הזמן כיון שלא עמד טעמו בו וריחו נמר ולא אמרינן שנעקר הנדר מעקרו. אף כאן בנדון דידן אפילו שנאמר שנעשו כל פרקי ההסכמה ביחד דרך כלל אין כאן שום התרה בשום חלק מההסכמה כלל אלא שנשלם זמנה וזה שבזמן שהיה החכם נ"ע בחיים חלה ההסכמה ומעולם לא הותרה ולא נעקרה מעקרה אלא לעולם עמדה על תלה אלא שנשלם זמנה במיתתו שלא עמד טעמו בו וכן גם כן כתב הריב"ש ז"ל סימן תנ"ג דלא אמרו הותר מקצתו הותר כלו אלא כשקצת הנדר נעקר מעקרו אבל בזולת זה לא.