דברי ריבות · חלק רצ״ח סימן ה׳

וא"ת מ"מ בנ"ד נימא דאיכא פתח לעקור ההסכמה מעקרה ונימא הכי אלו היינו יודעים שהחכם נ"ע היה מת לא היינו מקבלים אותה ההסכמה באופן ההוא נמצא דאיכא טעות בעקר ההסכמה ונימא כיון שהותר מקצתה הותר כולה. וי"ל דאי אפשר לומר הכי דתנן במסכת נדרים פרק תשיעי רבי אליעזר אומר פותחין בנולד וחכמים אוסרים וקאמר בגמרא מאי טעמא דרבי אליעזר אמר רב חסדא דאמר קרא כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך והא מיתה דנולד הוא מכאן שפותחין בנולד ורבנן מאי טעמייהו קסברי הנהו מי מייתי והאמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל מקום שנאמר נצים ונצבים אינם אלא דתן ואבירם אלא אמר ריש לקיש שירדו מנכסיהן ורש"י פירש הנהו כבר מתו באותה שעה קודם שנדרת ירדו מנכסיהן ולא הוי נולד והרא"ש כתב דעניות לא נולד הוא דשכיח וכן פירש הירושלמי הרי דלכולי עלמא מיתה הוי נולד והלכה כחכמים דאין פותחין בו אפי' להתיר על ידי שאלת חכם כל שכן לעקור הדבר מעקרו ולהחשיבו כמוטעה להיות מותר מאליו וטעמא דחכמים דאסרי הוא כמו שכתב שם שכיון שהוא דבר נולד ואינו מצוי אינו נעשה נדר טעות מעיקרו כי בשביל זה לא היה מניח מלידור כי היה סבור שלא יבא לעולם אף בנ"ד מי עלה במחשבתו שימות החכם נ"ע באופן שהוא נולד גמור ואין פותחין בו באופן שההסכמה במקומה עומדת הן בתחלה הן בסוף ולא הותרה כלל אלא שנשלם זמנה ולא אמרינן כיון שהותרה מקצתה הותרה כולה וכיון שכן ההסכמה והחומרא שלא יהיה בהם שום פירוד לא מחוץ הקהל ולא בתוך הקהל רק שיהיה כל הק"ק יחד באחדות שלמה עומדת על תלה וכל העובר עליה נכשל וודאי ולא עוד אלא אפי' יהיה ספק היה ראוי לחוש ולהחמיר וכמו שכתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' קצ"ה ואפי' אם בלשון היה ספק היה ראוי להחמיר מפני חמר הנדוי והחרם כ"ש בנ"ד שהוא ודאי לכן אני יוצא ידי חובתי להורות ולגלות את אזן האנשים הנפרדי' שישובו מדרכם ובשכר זה אדון השלום ישפות שלום להם עם כל ישראל חברים זהו מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.