דברי ריבות · חלק רצ״ח סימן ג׳

וליכא למימר הרי כלל הכל בבת אחת לבסוף שכתב כל הנ"ל גזרנו על הכתות הנ"ל בגזרת נח"ש וכל החומרות והחרמו' הכתובו' בס"ת מרע"ה וכו' וכיון שכלל הכל ביחד באחרונ' אזלינן בתר התחתון כמו שפסקו הפוסקים כשיש ב' לשונות בשטר הולכין אחר התחתון ליתא משום דהני מילי דאזלינן בתר התחתון כששתי הלשונות סתרי אהדדי וכן כתב הטור ח"ה סימן מ"ב וז"ל וסותרין זה את זה שכתוב למעלה ק' ולמטה ר' או איפכא הולכין אחר התחתון אבל היכא דאיפשר לקיים שניהם לא עדיף תחתון מעליון וכמו שכתב מהר"י ז"ל שרש י' אלא אדרבה יותר סברא לומר שלא חש להאריך בתחתון מפני שסמך על מה שכבר כתב למעלה והעליון עקר אף כאן בנדון דידן לא סתרי אהדדי שמתחלה כתוב שגזרו על כל פרק ופרק בפני עצמו כמו שכתוב בהדיא גזרו על כל אחד ואחד ואחר כך פירש ואמר שאותם הגזרות הכתובות היו בכח חומרות וחרמו' וכו' אבל לעולם העליון עקר. ובר מן דין איכא טעמא אחרינ' שכ' הטור יורה דעה סימן רכ"ט ואפי' היכא שכולל לא אמרינן שהותר כלו על ידי שהותר מקצתו אלא כשהותר על ידי פתח שנעקר מעקרו אבל אם הותר קצתו על ידי חרטה לאהותר כלו וכן כתב הרא"ש והר"ן פרק ד' נדרים בשם הרמב"ן וטעמא משום דכשהותר על ידי פתח דומה קצת לנדרי טעות שאלו היה יודע כן לא היה נודר וכיון שיש טעות בעקר הנדר בטל כלו אבל התירוהו בחרטה אין כל הנדר ניתר אלא מה שהוא מתחרט בו כיון שכבר חל הנדר מעקרו בלי שום טעות והתוספות כתבו דאפילו ניתר בחרטה כיון דחכם עוקר הנדר מעקרו אמרינן כיון שהותר מקצתו הותר כלו וכתב עוד שם דדוקא בהתרי בחכם אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו לפי שהחכם עוקר הנדר מעקרו אבל בהפרת בעל לא אמרינן הכי משום דבעל מיגז גייז ואינו עוקר הנדר מעקרו הרי דלכ"ע בעינן שיעקר הנדר מעקרו לומר כיון שהותר מקצתו הותר כלו וכיון שכן בנדון דידן מעולם לא נעקרה מקצת הסכמה זו מעקרה אלא אדרבא חלה מיום שנעשתה ונגזרה עד יום שמת החכם נ"ע שאז נתבטל' מאליה וחשיב כאלו נשלם זמנה דאין צריך התרה ומעולם לא נעקרה מעקר' עד שנאמר כיון שהותר' מקצת' הותרה כלה ואפילו נעשו כל פרקי ההסכמה בדרך כולל בדבור אחד.