דברי ריבות · חלק רצ״ח סימן ב׳

תשובה נראה לע"ד שהגזרה עומדת בתקפה וטעמא דמילתא דאע"ג דק"ל דנדר שהותר מקצתו הותר כולו כדתנן דף ס"ו פרק רבי אליעזר פותחין בימים טובים ובשבתות בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרים ושאר כל הימים אסורים עד שבא רבי עקיבא ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו וכו' וטעמא דמילתא כדאמר בירושלמי משום דכתיב ככל היוצא מפיו יעשה דמשמע דווקא בשכולו קיים וכיון שכן בנ"ד כיון שלא נתקיים כל מה שגזרו ובטל מקצתו ממנוי הד' נבררים בטל כולו ואינם מחוייבים לעמוד בהסכמת ההפרדה מ"מ אין בטענה זו ממש וטעמא דמילתא דהא דאמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו היינו כשאסר הדבר בלשון כולל וכמו שאומר במתניתין במסכת נדרים פרק רבי אליעזר נדר שהותר מקצתו הותר כלו כיצד קונם שאיני נהנה לכלכם הותר א' מהן הותרו כלן ואפילו כשאסרן בלשון כולל לא אמרינן הותר מקצתו הותר כלו אלא כשהחליף דבריו לבסוף כדאמרינן פרק ארבעה נדרי' אמר רבה דכולי עלמא כל היכא דאמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר כלהם אסורין חוץ מאבא דכלהון אסורין ואביו מותר ופירש רש"י הואיל ומעקרא כללן דאמר כלכם כולן אסורין ואביו ואמו מותרין דלא הוי נדר שהותר מקצתו הותר כלו הואיל ואכתי בדבורו קמא קאי דאמר כלכן לא נחלקו אלא באומר אלו הייתי יודע שאבא ביניהם הייתי אומר פלוני ופלוני אסור ואבא מותר ופי' רש"י דכשאמר תחלה בכלל הרי עליכם קרבן ושוב אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניכם הייתי אומר פלוני ופלוני אסורין ואבא מותר הואיל ולבסוף פרטן פלוני ופלוני קא סברי ב"ה הוה ליה נדר שהותר מקצתו הותר כלו וכן פסק הטור יורה דעה סימן רל"ב שכתב ודוקא כשהחליף את דבריו אבל אם לא החליף לשון הנדר בין שעת איסור לשעת חזרה לא הותרו האחרים. הרי דאפילו כשאסרו בלשון כולל והותר מקצתו אפילו הכי לא הותר כלו עד שיחליף דבריו וכל שכן כשלא אסרם בלשון כולל דפשיטא ופשיטא דלא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כלו משום דהוי כל אחד ואחד נדר בפני עצמו ואם הותר א' לא הותרו האחרים כדתנן במתניתין פרק רבי אליעזר שאני נהנה לזה קרבן ולזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד ופי' רש"י אף על פי שאמר כל טענותיו בתוך כדי דבור וקאמר בגמרא מאן תנא אמר רבא רבי שמעון הוא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד והרמב"ם ז"ל פסק בפרק ד' מהלכות נדרים דלא כרבי שמעון שכתב שאיני נהנה לזה לזה לזה צריכין פתח לכל אחד ואחד דדוקא כשאמר ולזה ולזה בוי"ו אמרינן דהוי לשון כולל ואם הותר מקצתו הותר כלו אבל אם אמר לזה לזה לזה בלא וי"ו חשיב כל אחד ואחד נדר בפני עצמו ולא אמרינן הותר מקצתו הותר כלו. ואחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת נבא לנדון דידן שלא נאסר בו שום דבר בלשון כולל עד שנאמר שכיון שהותר מקצתו הותר כלו אלא כל פרק ופרק מההסכמ' נאסר בפני עצמו וזה דלא מיבעיא לפי סברת הרמב"ם דסבר שאף על פי שכללם כלם באיסור אחד כגון שאמר איני נהנה לזה לזה לזה כיון שלא קשר דבורו בוי"ו שיאמר ולזה ולזה חשיב כל אחד ואחד נדר בפני עצמו ולא אמרינן נדר שהותר מקצתו הותר כלו דפשיטא ופשיטא דבנדון דידן חשיב כל פרק ופרק מההסכמ' הסכמה בפני עצמה וכמו שאבאר אלא אפילו להרמב"ן ור"ח והר"ן ז"ל דסברי דהלכה כרבי שמעון דלא חשיב נדר כל אחד ואחד בפני עצמו עד שיאמר לזה קרבן ולזה קרבן בנדון דידן איכא לזה קרבן לזה קרבן שהרי בתחלה בפר' הא' מן ההסכמה כתוב והסכמנו אנחנו החתומים ולמטה וגזרנו וכו' ובפרק ב' כתוב והננו גוזרים עליהם כל חומרות התורה שיתנהגו וכו' ובפרק ג' כתוב עוד גזרנו שמסוף זמן וכו' ובפרק ד' כתוב וכן גזרנו עליהם שלא יהיה עוד ביניה' שום פרוד וכו' הרי שנאמרה גזרה על כל פרק ופר' בפני עצמו ולא כללום כלם בגזרה אחת שיאמרו גזרנו זה וזה וזה וכו' משמע ודאי שכל אחד הוא פרק בפני עצמו ולא אמרינן הותר מקצתו הותר כלו.