דברי ריבות · חלק רצ״ו סימן ה׳

ויש לומר שכל אלו הענינים יובנו כשנשאת האשה בסתם לא יהיה כח לאשה אחר שעשאת לבטל התקנה שאלו היתה כח ביד האשה לתתם למי שתרצה לא הועילו כלום בתקנתם כי הבעל היה מפציר בה כל ימיו לתתם לו מאחרי מותה ומתוך שאין אדם דר עם נחש בכפיפה היתה נשמעת לו יותר מלכל קרוביה וכו' כמו שכתב הרא"ש ז"ל אבל בנדון דידן קודם כניסתה לחופה התנתה עם בעלה שלא היתה נשאת על פי תקנת טוליטולה שירשו מחצית נדונייתה יורשיה ולא סילקה ידה ורשותה מהן אלא אדרבא גילתה דעתה שיהיה הרשות בידה לעשו' מהן מה שתרצה וכיון שהתנתה כך והנכסים היו ממש שלה שירשתן מבי' אביה ואמה ודאי שיש בה כח להתנות מה שתרצה וכמו שכתב הרשב"א בתשובה סימן תשע"ח ולענין מה ששאלת באשה שנשאת והתנת עם הבעל שיכתוב שיור לאחד שאינו יורש שלה הדבר פשוט שאין היורש יכול לערער שהיא שהביאה הנדונייא מדנפשה ואלו רצתה למחול לו על השיור ושלא יתחייבו לשום אדם הרשו' בידה ומעכב וכו' וכן כתב הר"ש בר צמח מקומות שיש להם תקנה שאם תמות האשה בחיי בעלה יחזיר מקצת הכתובה ליורשיה אם אותו מקצת רצתה האשה למוחלו לבעלה והוציא הבעל שטר מחילה מזה היא קיימת דכל טצדקי שאנו יכולים לעשות להעמיד הנחלה במקומה אנו עושים. הרי שאפילו לא גילתה דעתה בשעת נישואין אלא נישאת סתם קאמר שהרשו' בידה למחול להעמיד נחלה דאוריתא שהבעל יורש את אשתו כל שכן בנדון דידן שבשעת הנשואין גילתה דעתה ולא רצתה באותה שעה שיורשיה יזכו בנכסיה ולא סילקה ידה ורשותה מהן עד שתגלה דעתה והתנתה עם בעלה כן בהיות הנכסים שלה מדנפשה בירושה שלא ניתנו לה בשעת נישואיה דפשיטא ופשיטא שיש לאל ידה לעשות מה שעשתה במה שנתנם לבעלה לקיים נחלה דאורייתא.