תשובה נראה לע"ד שהדין עם הבעל ואין ליורש האשה כנגדו כלום וטעמא דמילתא דגרסינן במסכת שבועות פ' שבועו' שתים תניא איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו ולא אמו אמו ולא אביו מנין תלמוד לומר אביו ואמו קילל אביו קילל אמו קילל דברי רבי יאשיה ופירש רש"י בראש המקרא סמך קללה לאביו בסופו סמך קללה לאמו רבי יונתן אומר משמע שניהם כאחד ומשמע אחד בפני עצמו עד שיפרט לך הכתוב יחדו ופירש רש"י כמו שפרט לך הכתוב בחורש שור וחמור דמדאצטריך למיכתב יחדיו שמעינן דאי לא כתביה הוה משמע שלא יחרוש לא בשור ולא בחמור כן פירש רש"י במציעא פר' השואל ואמרינן שם בגמרא אביי סבר לה כרבי יאשיה ומתרץ לקראי כרבי יאשיה רבא סבר לה כרבי יונתן ומתרץ לקראי כרבי יונתן וכתב נמקי יוסף שם בהלכות כרבי יונתן דדריש אחד אחד בפני עצמו הילכך אפילו לא קלל אלא אחד מהם חייב וכן באם בעליו עמו דקאמר קרא לא ישלם לא בעינן שיהיה בשניהם כאחד דהיינו בשעת שאלה ובשעת שבירה ומיתה אלא די באחד דהיינו בשעת שאלה וכו' וקיימא לן כרבי יונתן דמשמע אחד אחד בפני עצמו וחייב עד שיפרט לך הכתוב יחדו ומשום דרבא סבר לה כותיה וכל היכא דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא בר מיע"ל קג"ם כן כתב הרנב"ר ז"ל והרשב"א ז"ל בתשובה עד כאן.
דברי ריבות · חלק רצ״ו סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.