דברי ריבות · חלק רצ״ו סימן א׳

שאלה רבקה נשאת לשמעו' ובשעת הנישואין התנו ביניה' תנאי' וא' מהם שאם היא תפטר ולא ישאר לו ממנו זרע של קיימא שיפרע ויתן בעלה הנזכר מחצית הנדונייא שהם כך לבנים נפרעים לכל איזה נברא אשר רבקה הנזכרת וראובן יפרשו ויאמרו ושראובן הנזכר יהיה ממנה איש אחר במקומו להיות רשותו מסורה בידו אחר פטירתו וכו' בתנאי שיהיה אותה האמירה ורצון של השנים אומרים הנזכרים כתוב וחתום מיד סופר ועד וחזרו וכפלו התנאי בסוף שטר התנאים שרבקה לא תוכל לתת ולמכור וכו' ולא לבטל שום תנאי מהתנאים וכו' ואם היא תבטל או תתן וכו' יהיה הכל בטל לפי שכך התנו ביניהם שכל מה שתתן או תפרש הכל יהיה בטל רק מה שהיא וראובן הנזכר יהיו אומרים וכו' לימים נפטרה רבקה בעודה באישות עם שמעון הנזכר ולא הניחה שום זרע כלל גם לא פירשה עם ראובן הנז' למי יותנו המעות של מחצית הנדונייא הנז' כי כבדה חליה ולא הספיק הזמן לראות לראובן ולפרש הדבר וראובן עודנו חי ועכשיו בא לוי יורש הנפטרת לתבוע מחצית הנדונייא משמעון כמנהג המקום הזה שחוזרי' מחצית הנדוניא ליורשיה ושמעון טוען שמאחר שלא פירש הדבר מרבקה וראובן למי יותנו המעות חזר הדין שהבעל יורש את אשתו וכל שכן שטוען עוד שמעון שבחייה פירשה דעתה וכונתה ועשתה לבעלה יורש מכל וכל ושיש לו שטר מזה כתוב וחתום מעדים ולוי טוען שאין כח ביד רבקה לתת כלום לבעלה ולא לשום גברא בעולם ואין ממשו' בכל מה שהיא פירשה הכל כפי תנאי הכתובה שאומר שכל מה שתתן או תפרש הכל יהיה בטל ומאחר שנפטרה בלי דבור ובלי פירוש עם ראובן חזר הדין לתקנת העיר ולמה שתקן הרב רבינו גרשום ז"ל ולא גרע זה מכתובה שלא כתוב בה תנאים שיתנהגו כפי מנהג המקום כל שכן שמעולם לא היתה כונתה של רבקה הירושה היורשה מיורשיה ולתתה לבעלה ולשון שטר התנאים יוכיח שלעולם כותב ואומר ששמעון יתן ויפרע מחצית הנדונייא אלא שלא רצתה לפרש למי מיורשיה ומאחר ששמעון מחוייב לתת ולפרוע מחצית הנדונייא כדמוכח מלשון הכתובה מאחר שלא פירש הנדונייא הנז' בחזקת יורשיה היותר קרובים אליה הם עומדי' ולהם יותנו לכן יורנו הדין עם מי.