ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא שהיינו חייבים לנדות למי שמחזיק להתמיד הסכמה זו שהרי כתב הרמב"ם על כ"ד דברים מנדין את האדם ואחד מהם המבזה את החכם ואפי' לאחר מותו וכ"ש בחייו ובפניו דאיכא צערא דגופא כמ"ש הריב"ש ז"ל סי' ר"ב ועוד כתב שם דהאי דמנדין משמע חייבין לנדות לכן לצאת ידי חובתי גמרתי אמרתי שהאנשים אשר הסכימו כך ישובו מדרכם הרעה ולא ילכדו ברשת זו טמנו וירימו דגל עטרת תפארת כבוד התורה כבוד חכמים ינחלו ובגלל הדבר הזה אדון השלום יתברך ישפות להם שלום זהו מה שנראה לעניות דעתי ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.
דברי ריבות · חלק רצ״ה סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.