דברי ריבות · חלק רצ״ה סימן ב׳

תשובה ראיתי תוכן השאלה ומה שכתבו ופסקו כל הרבנים המובהקים ובפרט החכמים השלמים הם אתנו נר"ו וודאי שכל דבריהם האמת והצדק ומי יצא אחרי המלכים מאן מלכי רבנן אבל כי היכי דנמטיי שיבא מכשורא יצאתי לעזרת ה' בגבורים למלחמת חובה וזה כי חייב כל אדם להרים דגל עטרת תפארת החכמים השלמים ושרים וכל המבזה ת"ח אין לו חלק לעה"ב והרי הוא בכלל כי דבר ה' בזה כמו שכתב הרמב"ם הלכות ת"ת ואין לך בזמן גדול מזה שיתחברו אנשים ויסכימו לבטל הכח המסור לתלמידי חכמים לנדות למי שראוי לנדות ויאמרו שלא יהיה הנדוי נדוי כי אם בהסכמת הממונים יהיו מי שיהיו אין זה כי אם קשר רשעים כמ"ש הריב"ש בתשובותיו סימן ס"א וכיון שהוא בזיון גדול בפרהסיא שהרי רבים נמנים ומסכימים בה לא מיבעיא בנ"ד שהתלמיד חכם מוחה ותובע עלבונו דפשיטא ופשיטא שאין בהסכמתם כלום להתיר האסור וחייב כל אדם לגלות דעתו להרים מכשול מדרך עמו ולמחות בידם אלא אפילו אם הת"ח עצמו היה מוחל על כבודו אין כבודו מחול וכמ"ש הרמב"ם ז"ל הלכות ת"ת פ"ז אבל ת"ח שבזהו אדם בפרהסיא אסור לו למחול על כבודו ואם מחל נענש שזה בזיון תורה וכו' ועוד כתב הריב"ש סי' ר"ב בשם הראב"ד שאע"פ שאמרו הרב שמחל על כבודו מחול מחל דתורה דיליה דכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה היינו מידי דלית ביה בזיון אלא שבאותן דברים שחייב אדם לנהוג בו כבוד מחמת תורתו כגון לעמוד לפניו וכיוצא בו בהנהו יכול למחות אבל על בזיונו אינו יכול למחות אלא אדרבא אסור לו למחות שהתורה מתבזת בכך וכו' ובנדון דידן אין לך בזיון תורה גדול מזה שנדוי החכמים לא יהיה נדוי עד שיסכים עמו איזה קל או פוחז.