דברי ריבות · חלק רצ״ב סימן ב׳

תשובה נראה לע"ד שחייב היורש הנז' לשלם לשמעון כל מה שהוציא בענין זה להציל הארגזים עד כדי דמיהן זולת מה שהתרה היורש לשמעון שלא יוציא וטעמא דמילתא דגרסינן במציעא פרק השוכר את הפועלים שומר חנם שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות ולא קידם חייב שומר חנם בחנם שומר שכר בשכר ועד כמה עד כדי דמיהן והיכן מצינו בשומר שכר שחייב באונסין דהדר שקיל מבעל הבית אמר ליה רב פפא לאביי אי הכי מאי אהני ליה מינה לכושרא דחיותא אי נמי לטירחא יתירתא וכן פסק הרמב"ם פרק שלישי הלכות שכירות וזה לשונו רועה שהיה לו להציל טרפה או השבויה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל הרי זה חייב אחד שומר חנם ואחד שומר שכר אלא ששומר חנם קורא רעים ומביא מקלות בחנם ואם לא מצא פטור אבל שומר שכר חייב לשכור הרועים והמקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית ואם לא עשה כן והיה לשכור ולא שכר הרי זה פושע וחייב וכן פסק חו"מ סימן רצ"א וסימן ש"ג וכיון שכן בנ"ד ששמעון הנזכר היה שומר הארגזים הנזכרים היה מוטל עליו לקדם באנשים ובמקלות שהם המעות להצילם מיד האנס ואם לא היה עושה כן אם היה שומר שכר היה פושע וחייב עתה שלפי הנראה שלא היה אלא שומר חנם אע"פ שחיובו לא היה לקדם בחנם מכל מקום עכשיו שהוציא מעות וקדם בשכר לא הפסיד זכותו בשביל שעשה עמו טובה לפנים מן השורה ואם לא היה היורש משלם לשמעון מה שהוציא נמצא משלם רעה תחת טובה כ"ש שבפירוש כתוב בהגהה אשרית שם על ההיא דהשוכר את הפועלי' שכתבתי וז"ל וכן שומר חנם אם הקדים בשכר חוזר וגובה מבעל הבית כו'.