דברי ריבות · חלק רצ״ב סימן ג׳

ואם תאמר מאי שנא הא מהפורע חובו של חבירו דפטור ואינו חייב לשלם דחשבינן ליה מבריח ארי בנדרים וי"ל דשנא ושנא וכמו שכתוב בתשובה מיימונית מספר נזיקין סימן י"ז וז"ל דמבריח ארי לא שייך אלא היכא שמציל מן הצער ולא מן ההפסד אבל היכא שמצילו מן ההפסד לא הוי מבריח ארי ומשלם לו ואע"ג דההיא הפורע חובו מצילו מן ההפסד ואפילו הכי קרי ליה מבריח שאני התם כיון דמן הדין חייב הלוה לפרוע למלוה לא קרי ליה הפסד כן פר"י ואם כן בנדון זה דהציל מן ההפסד חייב לפרוע לו שהרי היהודי לא נתחייב לטפסר כלום מן הדין ואפילו לפי תירוץ שני שתירץ ר"י ולהכי הוי פורע חובו מבריח ארי ואפילו בבעל חוב דוחק משום שיכול לומר הייתי מוצא הרבה בני אדם שהיו פורעים בעבורי דהיינו מעין אותם טעמים כי יש אוהבים שמרחמי' על אוהבם להצילם מן הצער הזה מכל מקום בנדון זה חייב שהרי נ"ל דלא שייך האי טעמא אלא בחוב שנתחייב אוהבם מן הדין אבל בזה בעלילה ובאנסנות וגזל לא שייך האי טעמא שהרי פסק רבי גרשום מאור הגולה וכן ר"י על אנס כותי שאנס ביתו של ישראל ולקחו ישראל אחר ממנו שלא יחזיר לבעלים בחנם אלא יתן ללוקח מה שההנה אותו דאם לא כן אין לך אדם שיציל של חבירו מידי כותים ולא אמרי' מבריח ארי הוא שקרוביו ואוהביו היו פודין הקרקע בלאו הכי כי ההיא דירושלמי דאמר הגע עצמך שהיה בידו משכון ואפילו בעל חוב דוחק פטור אלא שמע מינה דלא שייך אלא בבע"ח ולא בגזלן דוחק כי אינו מתפייס בפטומי מילי כי אם ברצי כסף כתוא מכמר כיון דבריא היזיקה כמו שכתוב בהגהה מיימונות הלכות נזקי ממון פרק ג' ע"כ וכיון שכן בנדון דידן כלהו איתנהו ביה שמן הדין אין לנזיר הזה שום דבר בארגזים אלו שהרי יש להם יורש ואינו אלא גזלן ואנס ובריא היזיקא שכיון שנפל המעות בידו הוי כתוא מכמר ולכן גמרתי ופסקתי שחייב היורש לשלם לשמעון מה שהוציא להציל הארגזים מידי דהוה ארועה שקדם במקלות דנותן לו הוצאתו עד כדי דמיהן זולת מה שהתרה בו שלא יוציא כמו שכתבתי.