דברי ריבות · חלק רצ״א סימן ג׳

וראיה לזה שהרי האיש עושה שליח לקדש לו אשה ואין צריך עדים והאשה לדעת הרמב"ם ושאר מפרשים צריך עדים לעשות שליח קבלה כמו שכתב פרק שלישי מהלכות אישות ואפ"ה כתב הרא"ש הביאו הטור א"ה סי' ל"ה האיש שגילה דעתו שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לו לשדכה לו והלך וקדשה בלא מנוי שליחות שהיא מקודשת לו אבל אם לא אמר לשדכה לו והלך וקדשה לו אינה מקודשת וכו' הרי דאע"ג שהאיש אין צריך עדים לשליחות בעינן בענין שיאמר לשדכה האשה דבעייא עדים למינוי שלוחא לא כל שכן דבעייא שתאמר לשידכה לה והשדוכין שעשו שלא מדעתה מה יועילו לקבלת הסבלונות דמה ידעה. ועוד לפרש"י דחיש שהסבלונות הם קדושין צריך עדים כשרים ששלחו על ידם או שנתנם לה השליח בפני עדים כשרים כמ"ש הרשב"א סי' אלף רכ"ג וכתב ואף לפר"ח דפירש שמא כבר קדש מלבד מה שכבר כתבתי דבנ"ד ליכא למיחש כלל כתב הוא ז"ל דאין חוששין אלא למי ששידך שאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו שלא תהא צריכה גט דאי זו אשה נזהרת מלקבל דורון מיד איש על יד שליחו ובכל העדויות הנז' בנ"ד אין איש שיעיד ששלח סבלונות לה בתורת סבלונות ולא שתקבלם היא מיד שלוחו כי אפי' היה הזיפון שלו אולי נתנו בפקדון בבית אביה ואח"כ השאילה לה או איזה דבר אחר נתנו לה במתנה באופן שמדין סבלונות אין כאן בית מיחוש ואפי' אם נרצה לחוש להצריכה גט מטעם עדות הקדושין ועם היות שכבר כתבתי דהוי ידים שאינם מוכיחות מ"מ שמא נאמר דכיון שהעד הראשון אמר רוצה את לקחת אלו הקאלסאש מידי בעד קידושין כיון שאמר מידי הוי כמו הריני נותנו לך בתורת קידושין שכתב הריב"ש סי' ר"ס דחוששין שכבר נראה מלשונו שהוא המקדש והיא המתקדשת אף בנדון דידן נאמר כיון דאמר מידי נראה שהוא המקדש וגם השיבה אני לוקחת שהיא המתקדשת שהוא המקדשת מ"מ אין כאן אלא עד אחר והמקדש בעד אחד אפילו שניהם מודים אינה מקודשת כמו שכתבו כל הפוסקים ואע"ג שזה העד אומר שהיה עמו חבירו ונמצא לפי דבריו שהם קידושין גמורים כבר דחה סברא זו תרומת הדשן סימן רי"ב וכן כתב הרב מהרי"ק נר"ו ח"ה סימן מ"ב וגם בשם הרשב"א ועוד דאדרבה איכא למידק לישנא להפך דידים מוכיחות שלא קידשה לעצמו שאם מקדשה לעצמו מה היה צריך לומר רוצה את לקחת אלו הקאלשאש מידי פשיטא דאם הוא המקדש שמידו תקבלם שהיא מצוה מן המובחר כדתנן האיש מקדש בו ובשלוחו ופריך בגמרא השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא ומשני מצוה בו יותר מבשלוחו וכן משני באשה מצוה בה יותר מבשלוחה וכיון שכן מה היתה צריכה לומר אני לוקחת אותם אלא ודאי ידים מוכיחות שמקדשה לאחר ומשום דמצוה בו יותר מבשלוחו וחשש הוא שמא היא לא תרצה להתקדש על ידי אחר כי אם למקדשה עצמו לכן שאל הוא ואמר לה רוצה את לקחת אלו הקאלסאש מידי כלומר כי אין לי בזה אלא היותם נתונות מידי וגם היא אמרה אני לוקחת אותם בעד קידושין אין לי אלא הלקיחה והקבלה לבד דאי לא תימא הכי למה לא אמרה הן לבד באופן שאין הלשון מוכיח כלל דאדרבה איכא לפרושי איפכא באופן שנראה שאין לחוש בקידושין אלו כלל מצד עדות הקידושין ולא מצד סבלונות כי העולה במחשבתו חשש סבלונות בנדון דידן שקידש בפועל אינו אלא טועה כמו שהוכחתי כי אין מקום לחשש סבלונות אלא כדשדיך ולא קדש. זה מה שנראה לע"ד ואמר לי לבי הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.