דברי ריבות · חלק ר״צ סימן ג׳

גם נמי לא הוו קדושין כיון שהמקדש מודה וגם נודע נאמנה שהטבעת היתה שאולה וכיון שכן אין האשה מתקדשת בה כל שלא השאילוה לו בפי' לקדש בה את האשה שהרי אין השואל רשאי להשאיל ואין צריך לומר שלא יכול לתת כמו שכתב הריב"ש ז"ל סימן ק"ע וז"ל נראה מלשון הרמב"ם ז"ל פרק חמישי מהלכו' אישו' שכתב הנכנס לבית חבירו ולקח כלי או אוכל וכיוצא בהן וקדש בו אשה אינה מקודש' ואף על פי שבא בעל הבית ואמר לו למה לא נתת לה דבר זה שהוא טוב ממה שנתת לה אף על פי כן אינה מקודשת שלא אמר לו דבר זה אלא שלא להתבייש עמו והואיל וקידש בממון חברו שלא מדעת חברו הרי זה גזל ואינה מקודשת והנה נראה שכלל בלשון הזה שכל שאין הממון שלו אינה מקודשת וכתב עוד שם ולזה הסכים הרא"ש שהמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת אם לא הודיעו שהוא רוצה אותה לקדש בה אשה וכן כתב הרב בעל השלמן ז"ל בשם הגאונים כל מה שכתבתי הוא אף אם היה המשאיל אדם שהטבעת שלו כ"ש וקל וחומר בנדון דידן שאשה נשואה השאילה לו דמן הסת' כל מה שיש ביד האשה מתכשיטין וכיוצא בהן הן של בעלה ואין לה רשות ליתנו לאחרי' כמו שכתב הרמב"ן סימן קמ"ד ולכן גמרתי אמרתי שאין שום צד ספק קידושין בנדון הזה וכל המוציא לעז על בחורה זאת מחמת קידושין אלו ומה גם עתה אחר שנשאת ודאי שגס לבו בהוראה ואינו אלא שוטה וראוי להוכיחו ואם לא ישוב מדרכו ראוי ליסרו בסלוא דלא מבע דמא נאם הצעיר יצחק בכ"ר שמואל אדרבי זלה"ה.