דברי ריבות · חלק ר״צ סימן ב׳

תשובה כבר כתבתי בנדון גדול מזה שאין לחוש לקדושין כלל ומה גם עתה באמתות תוכן השאלה ומעשה שהיה דפשיטא ופשיטא יותר מביעתה בכותחא דאין כאן שום חשש קדושין מפני כמה וכמה טעמים אם מפני מה שכבר כתבתי דהויין ידים שאינ' מוכיחות דלא הויין ידים לדעת רוב הפוסקים גאוני עולם אשר מימיהם אנו שותים אם מפני דהוי שתיקותא דלאחר מתן מעות וכמו שאמר בפירוש העד הראשון שלאחר שזרק הטבעת על שוליה אמר טומה אישטו פור קידושין אבל בשעת הזריקה לא אמר כלל וגם העד השני אמר זרק הטבעת על שולי הנערה ואמר לה שיניורה אישטו ווש דו פור קידושין דמשמע שאחר שזרק הטבעת אמר מה שאמר ואף על גב דמשמע נמי שבשעת הזריקה אמר מה שאמר מכל מקום ילמד סתום מן המפורש ולא אמרינן שהעדים מכחישים זה את זה כל זמן שנוכל לכוין דבריהם אלא נאמר שגם העד השני כוונתו לומר שאחר הזריקה אמר מה שאמר כמו שהעיד בבירור בפירוש העד הראשון וכיון שכן הויא שתיקה דלאחר מתן מעות ולאו כלום היא וכמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סימן ק"ע וזה לשונו והסכימו כל האחרונים ז"ל דקיימא לן כרבא דכל שתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא ולא מפלגינן בין פקדון לזולתו דהא רב אחאי פריק על רב הונא ורבינא נמי לא חשש לה ואף על גב דשלח אתון דשמיע לכו חושו לה משום כבוד רבם קאמר להו דאי משום דינא אפילו איהו נמי הוה ליה למיחש וכן כתב הרשב"א ז"ל וכן דעת הרמב"ם ז"ל.