אף בנדון דידן כיון שגלו דעתם הקונה והמוכר שלא היתה כונת תנאם אלא אם יקנה השר מכח אותה החזר' שהיה מחזר אחר החצר נתבטל התנאי כיון שלא קנאו וכיון שנתבטל התנאי נתבטל הקנין ומה שכתב שיש לו ראיה שהשטר עדיין הוא קיים בידו יש לתמוה ואם שמעון היה סומך על שטרו וקנינו הראשון למה טרח וחזר וכתב שטר שני ואיחר זמנו שהרי כתוב בשאלה ונתגלגל הדבר וקנאו שר העיר ואז חזר שמעון וקנה חזקת החצר מראובן בלי שום תנאי וכתבו השטר כדת ונהלכה ונתן המעות לראובן אלא ודאי ידים מוכיחות שמעולם לא נתכוון שמעון בתנאו אלא שיתקיים התנאי מיד לא לאחר זמן וכיון שנתבטל התנאי נתבטל הקנין וחזרה החזקה ממילא לרשות ראובן.
דברי ריבות · חלק רפ״ח סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.