דברי ריבות · חלק רפ״ח סימן ז׳

עוד כתב החכם השלם הפוסק וזה לשונו עוד הבאתי ראיה דלעניות דעתי לית נגר ובר נגר דיבטלנה והיא שכתב הטור א"ה סימן ל"ח על המקדש את האשה על מנת שיאמ' האב אין כתב הרמב"ם ז"ל מתי שיאמר אין מקודשת אפי' אמר תחלה לא הילכך לעולם הוי ספק עד שימות האב וכן כתב הרב המגיד בשם הרמב"ם והרשב"א בפרק שביעי מהלכות אישות עד ודע שיש ללמוד מדינין אלו לדיני ממונות והדברים קל וחומר ומה התם דפירש על מנת שיאמר אין אפילו שאמר תחלה לא עדיין היא מקודשת כשיאמר האב אין בנדון דידן שהתנאי היה על מנת שיקנה השר הקרקע ושמעון מעולם לא אמר שלא היה רוצה קניית החזק' רק שמחל לו לראובן השבועה לבד ועדיין המקח קיים וכל שכן שיש לו ראיה שהשטר עדיין הוא קיים בידו ע"כ דבריו. ואני אומר שמדינין אלו יש להביא ראיה למה שכתבתי וזה שכתב הר"ן בקדושין פרק האומר על משנה על מנת שירצה אבא רצה האב מקודש' וכו' כתב והטע' לכל זה שכל תנאי שהוא במעשה ולא נקבע לו זמן כל זמן שיתקיים אותו מעשה נתקיים התנאי ולכן אם התנה על מנת שיאמר האב אין אע"פ שצוח תחלה ואחר כך אמר אין מקודשת וכתב שם ואם אמר על מנת שישתו' ושתק בשעת שמיעה מקודשת אע"פ שמיחה אחר כך שאף על פי שתנאי זה ענינו שב ואל תעשה כיון שהוציאו בלשון מעשה דאמר על מנת שישתוק דינו כתנאין שהן בקו' עשה שכיון שנתקיימו התנאין במעשה פעם אחת דיין ואם מיחה בשעת שמיעה אף על פי ששתק אחר כך אינה מקודשת דודאי לזה נתכוון שהרי אי אפשר שלא ישתוק לעולם הרי לך שטעם דינין אלו תלויין בכונת המקנה ולכך כשאמר על מנת שיאמר האב אין אמרינן שכונתו היה שיאמר אין באי זה זמן שיהיה ולכך אפילו צוח ולבסוף אמר אין, מקודש' אבל כשאמר על מנת שישתוק כיון שהוא בתנאי קום עשה היה לנו לומר דאף על גב שמיח' תחילה כיון שאחר כך שתק מקודש' כמאי דאמרינן בעל מנת שיאמר האב אין דאף על גב דצוח תחלה כיון שאח"כ אמר אין מקודשת אלא משום הא לא אמרי' הכי משום דאנן סהדי שלא נתכוון במה שאמר על מנת שישתוק אלא שישתוק בשעת שמיעה ולכך אם מיחה תחלה אינה מקודשת: