וכן נמי השנוי שעשה במה שנתן עורות ללוי ולא נתן לו מעות כמו שצוהו גם בזה לא חשיב שנוי לבטל שליחותו כיון שדעתו של ראובן לא היה אלא לעשות רצון לוי וכיון שלוי רצה ובחר ליקח עורות כמו שכתבתי מכח הטענות שלוי ודאי בתחלה נתרצה ובחר ליקח עורות בחושבו שירויח בהם אפי' ראובן עצמו היה נותן לו עורו' כי רצון ראובן היה לעשות רצון לוי ולכן מתוך שתי בחינות אלו אין לראובן טענה נגד יהודה אבל מתוך מה שטוען ראובן שלקח העורות ביוקר יותר משיוויין וגם שהיו העורות מעופשים ודאי שהם טענות בריאות וטובות וזה שהרי כתב חו"מ סימן קפ"ב שהשליח שטעה וקנה ביוקר אפילו בכל שהוא המקח בטל בין במקרקעי בין במטלטלי שיאמר לו לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואף על גב דלגבי ביטול המקח יש חילוק אם הודיע השליח למוכר שהיה שליח או לא הודיעו כמו שכתבו הפוסקים מכל מקום לענין הדין אשר בין השליח והמשלח כל אפין שוין דבין הודיעו בין לא הודיעו אף על פי שיהיה המקח קיים בין המוכר והשליח מכל מקום השליח שעיוות יפרע למשלח מה שהפסיד.
דברי ריבות · חלק רס״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Sudilkov, 1833
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך דברי ריבות, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
