דברי ריבות · חלק רס״ב סימן א׳

שאלה אחרי אשר הובררתי להכריע על ההפרש אשר נתמנו לדיינים החכמים הר' שמואל טאיטצק והר' משה עמרם יצ"ו בין שתי כתות רבי אליה כהן כת אחת ורבי יעקב גר צדק המכונה פלאמיגני כת שנית ועם היות שאז"ל כל החושך עצמו מן הדין פורק ממנו איבה וגזל וכו' מ"מ להיות שאין מסרבין לגדולים וכדי שלא להשיב פניהם ריקם הוכרחתי להסכים למחמדם ולהיות שאז"ל ויראה הדיין כמו חרב מונחת לו על צוארו וכמו גיהנם פתוח לו מתחתיו וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי הוא עתיד ליפרע ממנו אם הוא נוטה מקו הדין לכן נפנתי מכל עסקי והתבודדתי וחקרתי ודרשתי עד מקום שיד שכלי הקצר מגעת בכל האגרות והשטרות וההרשאות והגזרות אשר ביד שתי הכתות הנז' אולי יחונן ה' צבאות להאיר עיני לדון דין אמת לאמתו ומצאתי ראיתי מה שכתב הרא"ש בתשובותיו כלל ס"ט והביא כמה וכמה ראיות מן הש"ס דאזלינן בתר אומדנא דמוכח אפילו להוציא ממון כמו שיראה המעיין שם וגם בכלל ע"ט כתב כי חכמי הש"ס לא הספיקו לכתוב כל העתידות כל שכן הכא שדין גמור הוא כי אין לך אומדנא דמוכח יותר מזה כו' ועוד כתב בכלל ק"ז ורשאי דיין מומחה לדון באומדנא דמוכח ואין זה נקרא דברים שבלב מאחר שהיא סברא מוכחת וכו' ושם האריך בענין זה וגם כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות סנהדרין פרק כ"ה יש לדיין לדון בדיני ממונות על פי הדברים שדעתו נוטה בהן שהן אמת והדבר חזק בלבו שהוא דין אף על פי שאין ראיה ברורה ואין צריך לומר אם הוא ידוע בודאי שהוא כן שהוא דן כפי מה שיודע וגם מהרי"ק כתב שרש קי"ח דבר פשוט שעל הדיין מוטל לדון על פי האמת שנתאמת אצלו ולא על פי הטענות ולכן קריתי ושניתי ושלשתי השטרות והגזירות והאגרות אשר בין השתי כתות הנזכרות ומצאתי שיש כמה וכמה אומדנות גדולות וידים מוכיחות בלי שום ספק שאין בין השתי כתות הנז' שתי חובות כי אם שחוב הליטרא עצמה ראה רבי אליה הכהן הנזכר לזקפה על רבי יעקב הגר הנזכר כמלוה בשטר כדי שלא יהא נאמן לומר פרעתי מפני שיוכל לומר לו שטרך בידי מאי בעי אבל מעולם לא נתן לו שום זהוב מחדש על הליטרא בתורת הלואה חדשה באופן שאחר שיתברר שפרע לו רבי יעקב הנזכר דמי הליטרא שוב אין לו לרבי אליה הכהן הנזכר נגד יעקב הגר הנזכר שום תביעה קלה וחמורה ואם כבר לקחו ממנו בטעות חייב להחזיר לו מה שלקח.