דברי ריבות · חלק רס״ב סימן ב׳

וטעמא דמילתא משום דמצינו שהליטר' של קאמביו היתה י' לשבט שנת השכ"ט ועברו שנים חדשים עד ה' בניסן ולא פרע הליטרא שהיתה י"ב אלף לבנים ואיך יעלה על הדעת שחזר והלוה לאשכנזים ק"צ זהובים אחרים וכי על הראשונים היו מצטערים ובא להוסיף עליהם וכי תימא שהיה בטוח באשכנזים שיפרעו הליטראש והלא גלוי ומפורסם היה שהיו בחזקת שבורים כבר בזמן ההוא ועוד שר' אליה כהן כתוב בכתב ידו זה פעמים באגרות שהיה שולח לאחיו נ"ע עוד ווש מאנדו אין שטר קי אויאה פי' גו קואנדי לוש אי"גו פריזוש איל חכם ר' משה די ק"צ זהובים עוד באגרת שנית אי ווש מאנדו אוטרו שטר קי טיניאה יו אקי קי אויאה פיג"ו קואנדו לוש אי"גו פריזוש איל חכם רבי משה אירה איל שטר די ק"צ סולטא' הרי שכותב שתפשם והכניסם בבית הסהר החכם הנז' וכיון שכן איך מלאו לבו לר' אליה הכהן להלוות להם מחדש ק"צ זהובים על י"ב אלפי' אש' שכבר היות חייבים לו אלא ודאי אומדנא דמוכח הוא שאין הלואה זו אלא מדמי הליטר' עצמה ורצה ר' אליה הנזכר לזקפה עליו כמלוה בשטר כדי שלא יהיה נאמן לומר פרעתי ועוד שהמלוה הנזכר עצמו מודה בפיו ובשפתיו שאין לשטר זה עקר שאם היה לו עקר והאמת אתו שהלוה לאשכנזי' בפועל ק"צ זהובים היה לו לכתוב עוד ווש מאנדו און שטר די ק"צ זהובים קי ליש אינפרישטי מחדש שאז בודאי היה לבו של אחיו נוקפו ולהשתדל בכל עוז לגבותם ולא נאמר דרך עראי און שטר קי אויאה פיג"ו דמשמע דאין בו אלא מציאות העשייה לא מציאות ההלואה וגם כתב אי ווש מאנדו אוטרו שטר קי טיניאה יו אקי קי אויאה פי"גו משמע שהיה לו מקדמת דנא אבל עכשיו אין לו השטר ההוא כיון ששלחו האשכנזים הרשאה לר' שלמה אלימאן ולרבי משה זאלמי יצו' שיפרעו מהנכסים אשר בידם לאחיו ה"ר יום טוב הכהן משמע שהשטר והליטרא הכל אחד שאם היה השטר דבר אחר בפני עצמו עדין יש לו השטר ועדיין עומד ליגבות ומאי האי דקאמר קי אויאה פיג"ו וגם קי טיניאה יו אקי.